לפני כמה שבועות, שעתיים אחרי שהשמש שקעה, הייתי נשארת עם ליבי שלי - הכלב האהוב שלי - היינו בבית, ועוד רגע הוא היה אמור להיות רגוע בשלווה של ערב. אבל אז פתאום הוא התנהג מוזר. ליבי התחיל להשתעל בקבוצות קצרות ומוזרות, הפנים שלו היו רציניות והוא נראה לי כאילו הוא לא בסדר. השוק ותחושת חוסר האונים עוטפו אותי כמו שמיכה כבדה.
חשתי איך הלב שלי מתכווץ בכל פעם שהוא משתעל. התקשרנו לוטרינר שלנו והם ניסו להרגיע אותנו בטלפון, אבל כשתמונת פניו של ליבי נקלטה לי בראש הרגשתי שהזמן לא זז. ואז החלטנו שאין ברירה - לקחנו אותו למרפאה באמצע הלילה.
כשהגענו לשם אני זוכרת את ההמתנה המלחיצה במרפאה הריקה כמעט לחלוטין. היו שם רק שני אנשים ואני - כל העולם סביבנו נעלם ורק אנחנו היינו בתוך הבועה הזו של פחד ודאגה. כשהוטרינר נכנס לחדר היתה לו נשימה עמוקה ונחושה שהניחה בי ביטחון מסוים.
לאחר מספר בדיקות ואבחון מהיר הוא הציע טיפול שנראה היה סביר ולא מסוכן - רק קצת תרופות ושיטות להקל על הנשימה שלו, אבל התהליך הזה עורר אצלי מחשבות רבות לגבי הבריאות והטיפול שאנחנו נותנים לחיות המחמד שלנו.
יצאתי משם עם תחושה מעורבת; מצד אחד שמחה ש"ליבי" בסדר, ומצד שני תודעה מחודדת לגבי האחריות שעלינו לקחת על עצמנו כשאנחנו מגדלים יצור חי ואוהב לידינו. זה הזכיר לי שגם אם אנחנו הכי אוהבים את בעלי החיים שלנו לעיתים אנחנו פשוט צריכים לשים לב לסימנים הקטנים ולפעול במהירות.
אז אולי טיפ קטן שאני רוצה להעביר לכל מי שיש לו בן זוג פרוותי בבית: אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית גם כשזה נראה "קטן". הבריאות שלהם היא באחריותכם ואם יוריד לכם דאגות ולעיתים אף חיים - אל תמתינו לרגע האחרון כמו שעשיתי אני.
אני יודעת שביום הבא אחרי המקרה הזה תגברתי בצמידות נוספת לליבי שלנו: הענקתי לו עוד יותר אהבה ותשומת לב כמו שבעלי חיים יודעים לתת לנו תמיד בתמורה.
ואני מקווה שאף אחד מכם לא ימצא את עצמו בחוויות מלחיצות כאלה וגם כן שתמיד תוכלו למצוא וטרינרים טובים שיעזרו לכם בדרך!