זה קרה בשישי בערב, כשאני בדרך הביתה אחרי שבוע עבודה עמוס. השמש שוקעת והאור הכתום שלה ממלא את השמיים בעוד אני מתכנן כבר את סוף השבוע שלי - אולי טיול קטן, קצת זמן עם המשפחה. אבל אז, ודאי נדמה שזה קורה לכולם לפחות פעם אחת בחיים, הרכב שלי נתקל בבעיה מוזרה. פתאום, בלי הכנה מוקדמת - פשוט כיבוי פתאומי של המנוע.
בהתחלה הייתי בטוח שזה רק תקלת סוללה או משהו קטנוני. ניסיתי לפתוח את hood ולראות מה קורה בפנים כמו איזה מקצוען, אך אחרי כמה דקות של חקירות וכשלונות הבריח אותי לחזור בלב כבד למושב driver's seat ולהרגיש ממש חסר אונים.
שיחה קצרה עם חברים יקרה בזמנים כאלה. לא חלפו יותר מכמה דקות עד שקיבלתי טלפון מחבר טוב שהציע לשלוח לי גרר. במקביל לשיחה שלנו התחילו להגיע אליי רגשות מעורבים - תחושה של מבוכה מהעובדה שאני זקוק לעזרה ותחושת הקלה בידיעה שאני לא לבד בסיפור הזה.
כעבור מעט זמן הגיעה לגרר צעירה בשם מיה, עם חיוך גדול על הפנים ומבט מרגיע בעיניים. היא פעלה בזריזות וביעילות ככל האפשר והשאירה אותי בתחושה שיש אנשים בעולם שהם מוכנים לעזור גם ברגעים פחות נוחים.
כשנסענו בדרך למוסך התפתחה בין שנינו שיחה נעימה על החוויות המוזרות שאנחנו עוברים כבעלי רכבים ועל ההטעויות שעושים כולנו מדי פעם בפעם - עשיתי רושם שהיא עברה דרך ארוכה בעצמה ועדיין שמרה על אופטימיות מדהימה.
לאורך הנסיעה חשבתי לעצמי כמה חשוב לדעת לבקש ולהסכים לקבל עזרה מאחרים כשצריך. זה לא תמיד קל; יש בכך סוג מסוים של פגיעות שאני יודע שאין הרבה אנשים שמביאים עצמם לכך בקלות.
טיפ פשוט אבל חשוב: אל תהססו לבקש עזרה כשאתם צריכים אותה! פעמים רבות תקבלו תמיכה ואפילו חברים חדשים שלא ציפיתם להם בכלל. העולם סביבנו מלא באנשים טובים שרק מחכים להזדמנות לתמוך ולעזור לאחרים לנצח רגעי קשה.
אז אם תפגשו יום אחד את מיה או מישהו כמוה בירידה שלכם, זכרו שאתם לא לבד ושיש מי שאכפת לו מכל מצב שתמצאו בו.