לפני כמה חודשים, החלטתי שאני רוצה לנסות משהו חדש. אחרי שנים שבהן אני מבלה שעות מול המחשב בעבודת משרד קלסית, הבנתי שהנפש שלי צמאה למגע עם האדמה. באחת השבתות החמות של הקיץ, הלכתי לשוק הקרוב לבית שלי והשתעשעתי ברעיון להתחיל לגדל ירקות בגינה הקטנה שעל המרפסת.
אחרי שצברתי קצת ידע על חקלאות עירונית ושוחחתי עם אנשים שעוסקים בתחום, התחלתי בתהליך. גידלנו יחד משפחתי - זו היתה אקט של חיבור אמיתי בינינו. הילדים היו נלהבים כשהמים פגשו את הגזר הטרי ששתלנו ביחד, ולא היה דבר מרגש יותר מלראות אותם מתלהבים בכל פעם שאחד מהגזרים הצליח לגדול ולהתבל - זה היה כמו קסם שנחשף בפניהם!
כל יום כשחזרנו מבית הספר, הצבענו על העציצים וראינו איך הפרחים מתחילים לפרוץ דרך האדמה. כל עלה חדש שחצה את הגבול הזה הרגיש כמו ניצחון קטן - כמו להוריד ממך משא כבד ולגלות מחדש את הפשטות שבחיים.
בחודשים שעברו למדנו שיש בעבודה הזו גם הרבה שלא תלוי בנו: מזג האוויר יכול להשפיע בצורה משמעותית על התוצאות שלנו; לפעמים הגנן הטבעי הוא לא אנחנו אלא הסערה שבאה והרסה ימים של עבודה קשה. אך בתהליך אין ספק ששאבתי השראה רבה גם מהמכשולים עצמם.
אני רוצה לשתף טיפ קטן שלי: אם אתם שוקלים להתחיל לעסוק בחקלאות עירונית - אל תפחדו לטעות! כל ניסיון הוא הזדמנות ללמוד ולצמוח (תרתי משמע). תתחילו מדברים פשוטים כמו עשבי תיבול או כמה עציצים קטנים ותראו איך זה מכניס רוח חדשה לבית ובייחוד ללב שלכם.
אתם יודעים מה? אחרי שמונה חודשים התחילה פורייה באמת; אני יושב עכשיו במרפסת ומביט בגינה שלנו שסוף סוף פורחת - יש פה גזר, ויש פה עגבניות וריח טעים של בזיליקום באוויר. אז אולי במובן מסוים גיליתי מחדש מי אני ומה עושה לי טוב לנשמה.
אז אם עוד לא ניסיתם לחקלאות בעיר - אל תהססו! תקחו כלי עבודה ביד והרבה רצון טוב בלב ותגלו עולם אין סופי ונפלא שמתפתח ממש לידכם.