שום דבר לא הכין אותי לרגע שבו נכנסתי למוסד החינוך הראשון שלי. זה היה לפני שנים רבות, כשעוד הייתי ילד קטן ומלא חלומות. אני זוכר את הרגש הזה - התרגשות אבל גם פחד. מה הילדים יחשבו עליי? איך יהיו המורים? ובכן, במהלך השנה הראשונה שלי בבית הספר, למדתי הרבה יותר ממה שהייתי מצפה.
המזג האוויר היה אביבי, הריח של הפרחים והאדמה לחות אחרי הגשם האחרון היה באוויר. יום אחד, בחרתי להתיישב ליד ילד שלא הכרתי. הוא הסתכל אליי במבט קצת חשוד, ואז הושיט לי יד ואמר: "היי! אני יוסי". פתאום כל הפחדים הלכו ונעלמו - ברגע שאני אמרתי "אני דניאל", נוצר קשר.
השנה הזו לא הייתה רק ללמוד מתמטיקה או עברית; היא הייתה מסע של גילוי עצמי וחברויות חדשות. ישבתי בכיתה עם ילדים שונים ממני בכל כך הרבה מובנים: צבע עור שונה, מבטאים שונים וגם תחביבים שונים מאוד משלי. וזה בדיוק מה שעשה את החוויה כה מרגשת ומלמדת.
אספתי לקחים חשובים לאורך הדרך: ראשית ועיקר - אין דבר כזה "אי התאמה". ככל שאנחנו פוגשים אנשים מגוונים יותר, כך עולמנו גדל וגדלה ההבנה שלנו לגבי עצמנו ולעולם שסביבנו. שנית - גיבוש חברויות אמת זה לא קל תמיד, אבל בהחלט שווה את המאמץ.
אז הנה טיפ קטן לכל מי שמתחיל עכשיו את דרכו במוסדות חינוך: אל תפחדו לקחת סיכונים ולהתנסות בשיחות עם אנשים חדשים! אולי תמצאו חברים לדרך שתמיד חלמתם עליהם; אולי תגלו דברים חדשים על עצמכם שכבר מזמן שכחתם שהם קיימים.
אם יש משהו שהבית ספר לימד אותי - זה להבין שהחיים הם כמו מסלול מכשולים ענק שבו אנו כבסיס לכל האתגרים האלה משלבים חיוכים ודמעות יחדיו בין הקירות הללו של הלימודים והלמידות המתמשכות שלהם. אז תעברו את המסלול הזה בחוכמה ותהפכו אותו להרפתקה בלתי נשכחת!