בזמן האחרון אני מרגישה שהיצירה היא כמו מסע פנימי. לפני כמה חודשים, התחלתי לקחת קורס ציור באולפן המקומי. אני זוכרת את יום הפתיחה - עמדתי שם עם הקנבס הלבן שלי, והלב שלי פעם בחוזקה. כל מה שידעתי היה שאת הצבעים טבלתי במכחול, אבל לא באמת הבנתי לאן הם יובילו אותי.
הציורים הראשונים היו די מאכזבים. ניסיתי לחקות סגנונות של אמנים אחרים כי חשבתי שאין לי זכות להביע את עצמי בצורה אותנטית. אך ככל שהשבועות עברו, משהו בי השתנה. פתאום שמתי לב שלא מדובר רק בצבעים על בד - זה עולם ומלואו שנפתח בפניהם: התחושות שלי, המחשבות, הזיכרונות והמראות שסובבים אותי.
פעם אחת ביצעתי יצירה מתוך זיכרון ילדות - השמש ששקעה מעל הים בגליל המערבי שבו גדלתי. הנוף הזה ליווה אותי במשך שנים וכל פיסת צבע שהוספתי על הקנבס חיברה אותי מחדש לשמחה של אותם רגעים קסומים שעברו לי בין אצבעות הידיים כמים בשירותים בזמן הששית.
כשסיימתי את העבודה הזו והרמתי אותה בגאווה אל היהירות החברתית שלנו בכיתה, הרגשנו כולנו קצת יותר קרובים אחד לשני; דיברנו וחייכנו על התחושות שאפשר לקשר לכל צבע ולכל נגיעה במכחול. גיליתי דרך היצירה איך אפשר להיות חלק ממשהו גדול יותר ממה שאנחנו עצמאים.
טיפ קטן שאני רוצה לחלוק: אל תדקדקו בעצמכם וביצירתכם! לפעמים הדברים הכי קטנים או הכי גסים יכולים לייצג תחושות עמוקות ונוגעות ללב שאין להן מחסום של "יפה" או "לא יפה". אם יש לכם בובה מסוימת אתם רוצים לצייר? ציירו אותה בלי לחשוב איזו תגובה תקבלו מזה - פשוט תהיו!
כך גיליתי שבאמנות אין חוקים מוחלטים; יש רק ביטוי אישי ותהליך שמלווה אותנו לאורך הדרך בו אנחנו מתחברים לעצמנו ולעולם שסביבנו. מגיע לנו לפתח קשר עם הצדדים היפים שבנו और לאזן בין הכאב והשמחה שבחיים.
אז אם אתם חושבים להתחיל ליצור או לחזור לשעת היצירה שלכם אחרי זמן רב שלא עשיתם זאת - תעשו את זה! החיים קצרים מדי מכדי לוותר על החלום שלכם להפוך רעיון ייחודי ליצירה מיוחדת במינה!