בשנה שעברה, בעיצומו של חורף אפל, החלטתי להיעזר במורה פרטי למתמטיקה. לא הייתי מעולם תלמידה טובה במקצוע הזה, אבל התסכול מהציון הנמוך היה עוצמתי מדי. אני זוכרת את הפגישה הראשונה עם המורה שלי, יובל. הוא נכנס לחדר עם חיוך רחב ותחושת רוגע ששמה אותי מיד על מסלול אחר.
יובל לא רק ידע להסביר לי נוסחאות או להתמודד עם בעיות מורכבות; הוא הביא איתו גישה חדשה לגמרי - ההבנה שהמתמטיקה היא כמו פאזל שעליי לפתור ולא סתם שפה משונה שצריך לזכור. כל שיעור איתו הפך להרפתקה: במקום לחרוש על חומר ולזעוף על טכניקות בלתי נגמרות, למדנו יחד איך לחשוב מחוץ לקופסה והכלילנו גם משחקים ואתגרים שממש גרמו לי להתלהב.
באחת השיעורים, כשעברנו על נושא הגיאומטריה לדוגמה, הוא הביא איתו לבניית מודלים קטנים מעץ ואבן. מיותר לציין שהתמודדות עם צורות אמיתיות פתחה לי עולם חדש - הרגשתי כאילו רגע לפני שאני פותחת דלת לסוד גדול. פתאום היו לי הכלים להבין שיש מעבר ללימודים הגדולים: יש מקום לתשוקה וליצירתיות בלמידה.
אם יש משהו שלמדתי מכל החוויות הללו זה שאפשר לעבור כל מכשול כשיושבים מול אדם שמתעניין בך באמת ורוצה שתצליח. לפעמים אנחנו מתמקדים בחומר הלימודי עצמאי ומפסיקים לראות את התמונות הגדולות יותר: חברויות שנרקמות בשיעורים פרטיים הן רבות ערך לא פחות מהידע שאנחנו רוכשים.
ואם אני יכולה לתת טיפ קטן לכל מי שחושב לחפש מורה פרטי? תמצאו מישהו לא רק טוב אלא כזה שאתם יכולים להתחבר אליו ברמה אישית. כי בסופו של דבר זו מערכת יחסית - בין שני אנשים שרוצים להשיג מטרות ושאפשר לדבר באורך רוח (לפעמים אפילו על דברים שפשוט מרגישים).
אני ממליצה לכם לנסות ולהרגיש את הקסם הזה שנמצא שם מחכה לשינוי קטן!