אני זוכר את היום ההוא כמו היה אתמול. השמש זרחה, והלב שלי דפק בחוזקה כשהגעתי למכון לימוד נהיגה בעיר שלי. כנראה לא חשבתי על זה מספיק, אבל הפחד שצף בי רק התגבר כשנכנסתי לתוך הרכב עם המדריך. הוא היה אדם נחמד, חיוכו העניק לי קצת ביטחון - אבל בפנים הייתי חצי מפוחד וחצי מתלהב.
תמיד חלמתי לנהוג, להרגיש את החופש של הכבישים הפרוסים מולי. ואז הגיע הרגע בו בעצם הנחיתי רגל על דוושת הגז. פתאום התחילו מחשבות לסחרר לי בראש: האם אני אצטרך לעצור בכל פעם שאני אראה רכב עצוב מתקרב? מה אם אשכח לשים לב למעבר החציה של ההולכי רגל? יקום פרוע ומפחיד, חשבתי.
אבל אז קרה משהו מגונן... אחרי שהצלחתי לצאת מהחניון בלי להרוס אותו ובלי להיכנס ברחבי העיר בעיקולים מסוכנים, הבנתי שהתחושה שלי מתחילה להשתנות. כשלמדנו איך לבלום בצורה נכונה ואפילו לעקוף מכוניות באדיבות (כן כן, גם בכדי לאכול תמרים בפקק), כל פחד שחשש ממני פשוט הת evaporated לאוויר.
אפשר להגיד שבאותו יום הבנתי לקח חשוב לחיים: לפעמים אנחנו פשוט צריכים לקפוץ פנימה ולזכור שהדרך שלנו היא חלק מהלמידה עצמה. לפעמים נעשה טעויות וזה בסדר - כי מדובר בתהליך שמוביל אותנו קדימה.
והטיפ שלי אליכם? כשאתם ניגשים לשיעור ראשון או לכל חוויה חדשה אחרת בחיים שלכם - קחו נשימה עמוקה ותסבירו לעצמכם שזה בסדר לטעות ולעשות דברים לא מושלם בהתחלה. כל כביש שאתם פונים עליו הוא תלמיד חדש שנמצא בדרך שלו אל העמקתו שלכם.
בסופו של דבר יצאתי משיעור הנהיגה הראשון הזה מרוצה ובטוח יותר ממה שנכנסתי אליו - ולא יכולתי לחכות לקחת את הידית שוב בשיעורים הבאים ולהרגיש באמת שהשליטה בידיים שלי.
אני ממליץ לכולם לקחת שיעורי נהיגה ככלי שהם מצליחים להתגבר על הפחדים שלהם ולפתוח עיניים לעולם החדש שלא פוסקים מלקרוא לנו "לאן?".