לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי יושב עם כוס קפה בשמש של סוף יום, בדיוק מול המקלט שלי. ואני לא סתם מקלט, אלא מקום מפגש עבור חובבי המכוניות הקלאסיות באזור. תמיד רציתי לחדש ולשפץ את המרצדס 240D של אבי ז"ל, שהמתינה שנים רבות בלי מגע יד אנושית. הרכב הזה מסמל הרבה יותר ממה שעולה על פני השטח; הוא היה חלק מההיסטוריה המשפחתית שלנו.
באותו היום החלטתי שאני יוצא למסע שיפוץ אמיתי. התחלתי בפירוק הכל כך מתודי של כל רכיב במכונית: מהמפזר דלק ועד להספק שלך הבלמים. הכנות היו מרגשות ובאותה נשימה גם מאתגרות. בכל הברגים שפורקו נחשפו סיפורים - הקיץ שבו נסענו צפונה, הנהיגה הראשונית שלי רגע אחרי שקיבלתי רישיון…
אבל לא הכל הלך חלק כמו שחשבתי. במהלך הפירוק נתקלתי בקשיים: חלודה עצבנית באזורים שלא ציפיתי ופתיחת ברגים שהיו תקועים מאות פעמים לפני כן ונראו כאילו הם פשוט לא רוצים להפרד מהמקום שלהם. כאן נכנס לתמונה חבר טוב שלי שהוא בעצמו טכנאי מוסמך לרכב קלאסי.
מאותו רגע עסקנו יחד ביופי שבתחזוקה ובמכונאות מאוד בסיסית אבל מוחשית - בין אם זה ניסיונות להביא לחיים מנוע ישן או ככלים להתמודדות עם בעיות בלתי צפויות שרק מכון המוסכים יכול לפתור (בשביל זה אנחנו חייבים לדעת לפעמים לבקש עזרה!). לקראת הסוף נהיינו לא רק חברים אלא מעין צוות פועל סנכרוני - אני הייתי העוזר הגאה והוא המדריך הנבון והרגיש.
מהשלב הזה הבנתי דבר חשוב: תיקון ושיקום של רכב כזה זו לא רק מלאכת כפיים; זו הזדמנות ליצור קשר מחודש עם ההיסטוריה האישית שלך ולהרגיש שכבה שכבר היתה מזמן מחדש מתעורר בתוכך כמו פיקניק ביום חם ורוח קלילה שמטריפה צבעים חדשים על החיים - במיוחד כאשר מבינים שאין תמורה מדויקת לכל השעות והמעמדים האלה; החוויה היא העיקר.
אם אתם חושבים להתחיל פרויקט מסוג כזה - אל תחששו להביע רגשות במהלך הדרך! תהיו פתוחים ללמוד ולהתרגש מכל בורג ומכל שמן שאתם מטפטפים שם למטה במנוע המחושל הגדול שלכם! וכמובן, שיהיה לכם ברור שגם כשהדברים הולכים קצת קשה או שלא מתקדם כפי שתכננתם - בסופו של יום תגלו שבדיוק כשאתם מתערבים עם החלודה והפחמן מגיע ניצחונכם הגדול!
אז אם אתם מחזיקים רכב קלאסי בחנייה - אל תחכו יותר! לכו קדימה ותנו לעצמכם לעבור את המסע הזה כי בסופו לא מדובר רק ברכב חדש על הכביש אלא ביצירת רגעי חיים חדשים ואוצרות זכרון שישמרו בלבן נוצץ עוד שנים רבות קדימה.