לפני כמה חודשים קיבלתי מתנה מחברה מאוד טובה - פדיון לספא מקומי שכולל גם מניקור ופדיקור. בשלב הראשון, הייתי קצת סקפטי. מה כבר יכול להיות כל כך מיוחד בזה? אומנם אוהבת לטפח את עצמי, אבל זה נראה לי כמו עוד לוקסוס מיותר בסגנון "פריבילגיות של נשים".
אבל אז הגעתי לשם. המקום היה קטן ואינטימי, עם ניחוחות נעימים של שמנים אתריים והעיצוב היה פשוט קסום. התיישבתי בכיסא הפרטני שלי, והתחלתי להרגיש איך כל הלחצים מן העבודה ומן היומיום מתחילים להתמוסס.
בזמן שהטכנאית עבדה על הציפורניים שלי, היא התחילה לשואל שאלות על החיים שלי, על החלומות שלי ועל הדברים שאני אוהבת לעשות. פתאום חשבתי על כל השנים שבהן הייתי עסוקה בלהשקיע באחרים - בעבודה ובמשפחה - ושכחתי לשים את עצמי במקום הראשון למשך רגע אחד בלבד.
המניקור הפך מהר מאוד למשהו הרבה יותר מעמוק מכישור טכני של עיצוב ציפורניים; זו הייתה חוויה שמשכה אותי לרגעים קטנים של עצירה והרפיה. הרגשתי איך אני מתנתקת מהמרוץ היומיומי המהיר שבו אני חייו ונכנסת למקום חדש שבו אני יכולה להתרכז בעצמי.
אז החלטתי לפנק את עצמי באופן יומיומי - לא תמיד במובן הפיזי אלא גם ברגעים קטנים: לקרוא ספר שאני אוהבת בעשר דקות לפני השינה או להכין לעצמי קפה מסודר בבוקר ולא באמצעות הקפסולה ששומרת אותי במרדף אחרי הזמן.
אם יש משהו שהבנתי מתוך החוויה הזו הוא שסביר להניח שאין דבר כזה "אבזור נשי", אלא מדובר בתהליך בלתי נגמר שמאפשר לנו להתחבר לעצמנו מחדש בכל פעם שאנחנו מפנות זמן לזמן איכות אישי.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים להזמין תור למניקור או פדיקור - עשו זאת לא רק כדי להרשים אחרים עם הידיים היפות שלכם, אלא כי מגיע לכם לעצור ולתת לגוף ולנפש שלכם לנוח ולהתחדש לרגע אחד קסום.
