לפני כמה ימים, נכנסתי למספרה השכונתית שלי, מקום שכבר הפך לבית שני עבורי. הריחות המוכרים של הספרים והקרמים, הקולות של המספרים עובדים על הלקוחות שלהם - כל זה יצר אטמוספירה שמזכירה לי את הבית באמת.
אני זוכר שזו הייתה הפעם הראשונה שהתחלתי לשתף את הסיפור שלי עם הספרית שלי, סופי. היא תמיד חייכה אליי עם העיניים המחייכות שלה ונתנה לי להרגיש נעים ומיוחד. באותו יום בו ישבתי על כיסא המספריים שלה, סיפרתי לה על תחושות ההתמודדות שלי בעבודה ובחיים האישיים. הלב שלי היה עמוס במחשבות מציפות ורק רציתי לפנות קצת ממעמסה הזו.
מה שקרה אחרי זה פשוט לקח אותי לאזור אחר לגמרי. בזמן שסופי עשתה ניסים בשיער שלי, היא התחילה לחלוק איתי תובנות על החיים שלה - איך גם היא עברה קשיים ואיך לכל אחד מאיתנו יש רגעים קשים ונפלאים כאחד. פתאום, המספרה הפכה להיות לא רק מקום לספר את השיער אלא גם מרחב לביטוי עצמי ולשיתוף רגשות.
יצאתי משם עם שיער מדוגם וחיוך גדול יותר ממה שנכנסתי אליו. הבנתי שכמות האור שאפשר לקבל ממקום כמו מספרה יכולה ללוות אותנו הרבה אחרי שהמספריות נגמרת והביקור שם מתחלף בביקורים אחרים בחיינו.
אז טיפים קטנים שאני רוצה לתת לכם: כשאתם הולכים למספרה הבא שלכם, אל תהססו לשתף ולהפתח! לעיתים בן אדם זר יכול לשמח אותנו יותר ממה שאנחנו חושבים וזה הכוח שטמון בפגישות כאלה - לנקות מהלב והרוח ולא רק מהמראה החיצוני.
גם אם הגעתם לשם בשביל צורת שיער חדשה או חידוש פשוט - זכרו שרגעים אלו יכולים להפוך להבנה עמוקה יותר עליכם ועל העולם מסביבכם. מספרות הן בדיוק המקום לזה - בואו לא נפקיר אותן לטובת דיאלוג חד צדדי מול מכונה!