לפני כמה חודשים, בזמן שצילמתי את השמש הבוקר על המרפסת שלי, נפל לי רעיון. אני זוכר שהעברתי זמן רב לבדוק מה אני יכול לגדול בה. אולי כמה עשבי תיבול? החלטתי ללכת בגדול והתחלתי לחקור אתגרים של גידול ירקות בעיר.
לאחר חיפושים ארוכים אחר זרעים והמתנה לדואר (תמיד יש איזו חריצות שנדירה בבחירת הזרעים), מצאתי ממש פינה קטנה במרפסת שהייתה בריאה ובשמש שעות רבות ביום. זה היה המקום המושלם לעגבניות! קניתי כמה שתילים קטנים ושלל אדמה וקומפוסט, ובעיקר... התמקצב לתהליך. כל יום הייתי מתעורר מוקדם כדי להאכיל וללטף את הצמחים הקטנים האלה.
במהלך הגידול גיליתי שאין לזה באמת סוף - העגבניות לא רק גדלו, אלא התפתחו בכזה יופי שאפילו שכחו שהיה בעיניי השלב הראשון ההיסוס אם זה יצליח בכלל. כשהן החלו להבשיל ואנחנו התחלנו לראות צבעים יפים של כתום ואדום אני פשוט לא יכולתי להתעלם מההרגשה הזאת - זה היה כמו לגלות אוצר בתוך העיר שבה אנחנו חיים.
תהליך כזה הוא הרבה יותר מזה - זו שיחה עם האדמה ועם הטבע שמסביבנו, גם כשאנחנו בין בניינים וברעש של מכוניות. לכל צמח יש סיפור וחיים משלו, והחיבור הזה לסביבה שלנו נשאר חקוק בליבי עד היום.
אז טיפ ממני: תנסו לגשת למקום שבו אתם חיים באופן חדש! גם פינת ירק קטנה יכולה לספק לכם רגעים קטנים של קסם בכל יום מחדש. וכשצריך לחוות את הטעמים המקומיים שלכם עם מוצר שאתם גידלתם בעצמכם - אין לזה תחליף!
בין אם מדובר בירקות או עשבי תיבול כאלו או אחרים, המתינות היא חלק מהמסע וכל השקעה משתלמת בסופו של דבר. אז אל תחכו יותר מידי - התחילו עם משהו קטן ותראו איזה עולם רחב יש מסביב!