אחד הצעדים הקטנים שאני הכי אוהב לעשות זה לקום מוקדם בבוקר, לצאת מהבית עם כוס קפה ביד ולהתהלך על החוף. יש משהו קסום בשעות האלו של הבוקר, כשהשמש מתחילה ללטף את המים והגלים ממלאים את האוויר ברעש מרגיע.
השבת האחרונה הייתה בדיוק כזו. התעוררתי באור ראשון, הכנתי לי כוס קפה שחור חם (ובדיוק לאותה השיטה שהתמדתי בה בעשור האחרון - כי לא משנה כמה מתקדמת הטכנולוגיה, כל מה שאני צריך זה מקפצה ומטחנה פשוטה), והתחלתי ללכת לכיוון הים. כל פיסת הדרך הייתה כמו תהליך מדיטטיבי בפני עצמו; המחשבות שלי התחילו להתבהר צעד אחרי צעד.
ברגע שהגעתי לחוף, העמקתי בלגימת הקפה הראשון שלי. שיעול מתגלגל גלש אותי לתוך העולם מחדש - עוצמת ההרגשה הזו שאין לה תחליף: הריח החם שהחיים עשויים ממנו, הנראות הממריצה של הגלים שנפצו על הסלעים וקולות השיחה הרחוקים של האנשים שבאו ליהנות מהמקום לפני שיתמלא בקיץ החם שלנו.
ישבתי שם וחשבתי על איך לפעמים אנחנו נוטים לשכוח לעצמנו מהו רגע נכון ואיך הוא יכול להיראות. אמצעי החיים הופכים אותנו לעיתים רבות לממהרים או לזומבים ותמיד יש את הנתיב הזה שמוביל למצב רוח רעוע או לשגרה שוחקת. אבל הנה אני פה עם כוס קפה ולב פתוח מול היופי הפשוט של הטבע.
טיפ קטן שאני רוצה לחלוק - אל תפחדו לקחת כמה דקות ביום רק בשבילכם. אם זה לקום מוקדם יותר בבוקר כדי ליהנות מקפה בשקט, או סתם לנשום עמוק בזמן שאתם מחכים לסוע לבית הספר. גם כשנראה שהזמן בורח לנו בין הידיים, רגעי השקט הללו הם אלה שיכולים לתת לכם אנרגיות חדשות ממש מתוך עצמו של היום-יום שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם רואים יום חדש מתקרב - תפסיקו לרוץ איתו ותשתה אותו כמו שאתה אוהבים: לאט ובספיגה מוחלטת של הרגע שבו אתם חיים עכשיו. בסופו של יום, זו בדיוק הארוחה הכי טעימה שאנחנו יכולים לטעום בחיים האלה.