בשבוע שעבר הלכתי להופעה של אמנית שאני מאוד אוהבת. זה היה ערב רגוע, התחילה את המוזיקה ועם כל צליל, הרגשתי איך הכל מתמזג יחד - אני, הקהל, והאמן. הגעתי לבד אבל לא הרגשתי בודדה אפילו לרגע. האנרגיה שזרמה באוויר הייתה מחברת ומשחררת.
השיא הגיע כשאת השיר האהוב עליי היא פתחה בנעימה הכואבת שסיפרה על אהבה אבודה. כל מילה שלה זימנה לי זיכרונות מהעבר; רגעי צחוק בעיניים מטושטשות ודמעות שהפכו לחלק מהנוף שלי במשך שנים. הבנתי כמה מוזיקה יכולה להיות כמו תרופה לנשמה: לפעמים היא מתירה אותנו לקבל את כאבנו ולפעמים, פשוט מעלה אותנו לתחושות הכי גבוהות שיש.
לאורך ההופעה שמתי לב לצופים סביבי - אנשים שונים מכל הסוגים והמינים שאיחדו כוחות בשנייה הזו כדי לחוות משהו גדול יותר מעצמם. ראיתי זוגות מחובקים עם מבטים מאוהבים בעיניים, קבוצת נערים ששרים בקול רם ואפילו אישה מבוגרת עם דמעות בעיניה שמנגבת אותן בסוודר שלה. כולם כאן בשביל אותו דבר: להתחבר למוזיקה ובכך גם אחד לשני.
אם יש משהו שלמדתי מהערב הזה הוא כמה חשוב לקחת זמן לעצמך וללכת להופעות כאלה, להיות חלק מהחיים ולא רק לצפות בהם מבחוץ. לכן הטיפ שלי אליכם הוא כזה: אם יש מקום שבו אתם יכולים לדלג על הקורונה והסגר ולהיות בקרבה אנושית וכנה - תיכנסו לזה! היו שם כשהתופים פועלים והרמקולים רועמים!
בעידן הדיגיטלי שבו אנחנו חיים לעיתים קרובות נדמה שהכל קורה רק מאחורי המסך; זו באמת הזדמנות מושלמת לחזור ללב הפועם שלנו ולצעוד קדימה במדורות החיים שלנו בצעד בטוח - לצד אחרים שבוחרים לעשות בדיוק כמונו.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים על הופעה או מופע שאתם מתחברים אליו בלב, אל תהססו להרשם ולהתנסות בחוויה הזו שחוצצת בין הזמן והמקום והוא בעצמו קסום בכל כך הרבה מובנים!