לא מזמן, ישבתי עם חברה בגן ציבורי. היה יום שמשי במיוחד, והצבעים סביבנו פשוט ריתקו אותי. פרחים צבעוניים שאבו את תשומת הלב שלי: אדום, צהוב, ורוד וכל גוון אפשרי בעיניים. פתאום נזכרתי בסיפור שקרה לי לפני כמה שנים, כשהתחלתי להתנסות יותר בציור.
יום אחד החלטתי לצאת לטבע עם קנבס וצבעים. הגעתי ליער שבו עמד עץ זית עתיק ויפהפה. התיישבתי לצייר אותו, ולפתע שמתי לב שהשמים התמלאו בענני סערה כהים. כל כך מהר השתנה האווירה שסביבי - הקולות השתתקו והכל הפך לשקט מדהים. הצבעים שעל הקנבס החלו להשתנות בהתאם למצב רוח שלי; בצבע הכחול העמוק של השמים הוספתי קצת אפור מבולבל.
באותו רגע הבנתי שבדיוק כמו בתמונה שציירתי, גם בחיים אנחנו מתמודדים עם צבעוניות משתנה - לפעמים הכל בהיר ושמח ולפעמים מחשיך עלינו ועוטף אותנו במחשבות קודרות. אבל אולי זה גם מה שעושה אותנו לאנשים מרגשים ומעניינים? היכולת שלנו לעבור בין צבעים כמו שאנחנו עוברים מצבי רוח.
מאז אני משתדל להכניס לציור שלי ולא רק לוותר עליו כשאני נתקל בדיכאון או במצוקה רוחנית. למדתי שאפשר למצוא השראה בכל מקום - אפילו ברגעים עצובים ולא נוחים יכול לעלות יצירתיות חדשה אם רק נודה לגוונים האפלים שיש לנו בסט המרגשות של החיים.
אז הנה טיפ קטן: בפעם הבאה שאתם חווים שינוי מובהק במצב הרוח שלכם או פוגשים איזה גוון קולקטיבי מצד חבריכם או משפחתכם - שאלו את עצמכם מה יעלה מתוך הברוד הפסימי שלכם ואילו צבעים חדשים תוכלו להכניס לחיים שלכם? מי יודע, אולי תגלו עולם חדש של אפשרויות ופרספקטיבות שלא חשבתם עליהם קודם!