לפני כמה ימים לקחתי את הילדה שלי, מיה, לחנות צעצועים קטנה ומקסימה בשכונה. תמיד הייתה לי זיקה לעולם הזה - צליל הקופסאות שמתנפצות זו בזו, הריח של פלסטיק חדש ובד הפוך לנשיות בלילות השקטים כשהייתי משחק בילדותי. לא משנה לאן הולכים, חנויות צעצועים טומנות בחובן קסם בלתי נגמר.
כשהגענו לחנות, הובלתי את מיה בין המדפים העמוסים בצעצועים מכל הסוגים: רכבים צבעוניים עם מתגים שורקים, בובות רכות שמזמינות חיבוקים וערכות יצירה שמעוררות את הדמיון. אני עדיין זוכר איך בפעם הראשונה שהגעתי לחנות כזו כדובר לילד קטן - כנראה שהתחושה הזאת אף פעם לא מתה; היא רק מחכה לשוב ולבקר בכל ביקור מחדש.
מיה קיבלה מאות של החלטות תוך שניות: "אני רוצה את זה! וגם את זה!" עד שבשלב מסוים עמדנו מול מדף בובות ענקיות והיא פשוט התלבטה בין שתי בובות - אחת עם שמלה ורודה והשנייה באפור-כסוף. ראיתי איך היא נראית עצובה כשאמרה שהיא צריכה לבחור רק אחת פיזית אבל פתאום חייכה כאשר הבינה שאפשר לשחק בהן יחד בדמיון - והאמת? לפעמים זה מה שעושה לנו טוב.
סיפור כזה מזכיר לי שתמיד יש אפשרויות אחרות, שגם אם איננו יכולים לקחת הכל בידינו בפועל או במציאות היומיומית שלנו, אין סיבה שלא נוכל לבנות עולמות שלמים בתודעה שלנו. המשחק הוא המפתח להגדלת הגבולות האלה; לכן אני ממליץ לכם לבלות זמן איכות עם הילדים שלכם בעולם המוזר והמופלא הזה.
וכך יצא שאנחנו השתדלנו ביותר להרגיש באמת - ושיחקנו בלי סוף כבר בבית לאחר מכן. בסופו של יום מצאנו דרך ליצור משהו ייחודי משלנו ששאב השראה מהצעצועים שרכשנו.
כל ביקור בחנות צע toysיים הוא הזדמנות להזכר ברגעי ילדות מתוקים ולהתחדש בכוחות שמשמשים אותנו בבניית חלומות חדשים בשביל הילדים שלנו. תעשו לעצמכם טובה ותמצאו עוד רגע כזה בזמן הקרוב - כי הילדות היא בעצם המקום שבו הכל מתחיל!