לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי במרפאה למטרות לא ממש ברורות. לא הייתי בטוח אם אני באמת זקוק ל"שיפוץ", אבל הרגשתי שהגיע הזמן לעשות משהו למען עצמי. אחרי שנים של התמסרות לעבודה ולמשפחה, פתאום חציתי את ה-40 והתחלתי להרגיש קצת כמו מתושלח.
הייתי מהסוג שאומר “אני בסדר” וחותך בבורקסים עם הקולגות בעבודה. כשהגעתי לגמרי במקרה לכמה טיפולים קלים, ראיתי איך הדברים יכולים להשתנות - אפילו בלי שינוי מוחלט בהופעה החיצונית שלי. זה היה כמו נטילת טעם חדש מתוך מנה מוכרת; שינויים קטנים עשו הבדל גדול.
במהלך המפגשים עם הצוות המקצועי במקום, קרה לי דבר שלא ציפיתי לו - הם לא רק עבדו על המראה שלי אלא גם על ההרגשה הפנימית שלי. התחילו לצוף שאלות שמזמן נרדמו: מי אני בכלל? האם אני אוהבת את מה שאני רואה במראה? כל טיפול ריגש אותי מחדש ואיתו הגיעו תובנות שאולי היו שם תמיד פשוט חיכו לחכות בצד.
למדתי להקשיב לסיפור של הגוף שלי ולכבד אותו, ובדרך זו גם גיליתי מקום לתהליך אישי של קבלה עצמית ואומץ לשינוי חיובי. אבל הנה הטיפ החשוב שאני רוצה להשאיר לכם - כשאתם פונים לרפואה אסתטית או דואגים לבריאות שלכם באופן כללי, אל תשכחו שזה מסע פנימי לא פחות מאשר חיצוני.
כל אחד מאתנו מחפש יופי אחר או מרגיש צורך באיזשהו תיקון קטן כאן ושם. אז בזמן שאתם עושים החלטות עבור עצמכם, זכרו שהמטרה היא לא רק לשפר את המראה אלא גם לפתח מערכת יחסים בריאה עם עצמכם ועם העולם שסביבכם.
אם יש לכם שאלות או סיפור שתרצו לשתף בנוגע למסע האישי שלכם בדרך לבריאות ולאסתטיקה - אשמח לשמוע!