כשהאור בעיניים ממתין רק להתממש, וכשהלב אומר "יאללה, יש זמן", אני מוצאת את עצמי מתפתה לשיחות עם חברות שמזכירות לי את כל המקומות שבשום אופן לא כדאי לפספס. כך, ביום שישי אחד לפני מספר חודשים, החלטתי להיכנס לאוטו ולטפס לכיוון הגליל העליון - בלי תוכנית מסודרת ובלי מפות.
תחנה ראשונה הייתה בכפר תבור. חיפשתי מקום קטן ושקט לשבת ליד כוס קפה שחור ועוגת גבינה מעולה. תוך כדי שאני שותה, נכנס אל המקום קשיש מקסים שנראה כמו דמות מתוך סיפור ילדים. הוא התיישב לידי והתחיל לספר על חייו בכפר ועל השינויים המדהימים שעברו עליו בשבעים השנים האחרונות. הייתי מהופנטת מהמילים שלו; הוא נישא בהן חוכמה שיכולה למלא ספרים שלמים.
כשיצאתי מהבית הקפה, הרגשתי שאני לא יכולה לעזוב ללא ביקור במעיין הסודי שהוא סיפר עליו דקות קודם לכן. אחרי קצת חיפושים ברחובות הצרים של הכפר, מצאתי את המעיין הנעלם הזה - מים צלולים כמו קריסטל ומסביבם עצי זית עתיקים ששמרו סודות במשך מאות שנים.
כשהגעתי למקום הזה, הבנתי עד כמה חשובה ההקשבה לרגעים הבלתי מתוכננים בחיים שלנו. לפעמים אנחנו עסוקים בתכנון והתארגנות שיהיה לפי הספר ובכך מפספסים את הקסם האמיתי שמחכה לנו מעבר לפינה.
טיפ שלי לכל מי שמתכנן לצאת לטיול: אל תדאגו אם דברים לא מסתדרים בדיוק כפי שרציתם. לפעמים הדבר הכי יפה בטיול הוא הדלתות הפתוחות שנפתחות כשפשוט הולכים בעקבות הלב שלכם.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים שהשגרה מכניסה לכם רגליים להזדקף - פשוט צאו לחקור! אתם עשויים לגלות אזורים חדשים בלב החכם שלכם שאף פעם לא חשבתם לדחוף קדימה.