איזה כיף זה לחזור לילדות קצת, לא? לפני כמה ימים יצאתי עם הילד שלי לחנות צעצועים קרובה לבית. היה יום סגריר, והחלטנו לפנק את עצמנו בשעתיים של חקר והתלהבות בין מדפים צבעוניים.
כשהגענו, נגלה לעינינו עולם שלם: בובות רכות, רכבות מתכתיות ועשרות משחקי קופסה. הילד החל לרוץ ממדף למדף בכזה התרגשות שחשבתי שהוא ימריא מהשמחה. הוא הצביע על פאזלים בצורות שונות ואפילו מצא רובוט קטן שמנגן מוזיקה כשהוא מזיז אותו. אני ישבתי על הספסל הקטן בחנות ונשארתי להסתכל עליו שמתלבט מה לבחור, ופתאום נזכרתי איך בגיל שלו הייתי עושה בדיוק אותם הדברים: מרגיש טיפה אבוד ובמקביל מתמלא בהתרגשות לגבי הבחירה הנכונה.
עבר לי בראש שלא משנה בני כמה אנחנו, החיבור לצעצועים והיכולת לחלום עדיין קיים בתוכנו. ראיתי הורים נוספים מנסים למצוא את השילוב המושלם בין המחיר לסוג המשחקים שיתאימו לילדים שלהם - וזה לא פשוט! יכול להיות שהצעצוע שבחרתם יישאר בשולחן למשך שבועיים בלבד או להפך - יהפוך לחבר הכי טוב לשנתיים הקרובות.
אני זוכר שבסוף החלטנו לקנות בובה קטנה ומקסימה שנראתה כמו אחת מאגדות הילדים שאני כל כך אוהב. כשחזרנו הביתה והוא פרק אותה מהמעטפה שלו - הפנים שלו נצצו כמו שמש אביבית! אז פתאום הבנתי שזה לא רק בובה, אלא גם רגע של חיבור בינינו ושל אהבה בלי תנאים.
טיפ קטן ממני אחרי החוויה הזאת: אל תמהרו לגמור את הטיול בחנות צעצועים. כדאי להאט ולתת לדמיון לזרום מחופש; זו הזדמנות נהדרת להתחבר עם הילדים שלנו ולהזכיר להם שפשטות יכולה להביא איתה אושר צרוף. הרי בסופו של דבר זה לא הצעצוע עצמו שעושה אותנו מאושרים אלא הרגעים האלה שאנחנו יוצרים יחד מסביב לו.