לאחרונה עברתי חוויה שהשפיעה עליי יותר ממה שציפיתי. אני לא אתיימר להבין את כל מה שעברתי, אבל התהליך היה כמו מסע פרטי של גילוי עצמי שאני רוצה לשתף. פניתי לתרפיסטית אחרי חודשים של תחושת אובדן ומאבק פנימי, כאשר הכל שלי הרגיש כאילו מתמוטט סביבי.
כשנכנסתי לקליניקה שלה לראשונה, חשבתי לעצמי: "מה אני עושה פה? האם זה באמת יעזור לי?". היא קיבלה אותי בחום ובח kindness that immediately put me at ease. במהלך הפגישה הראשונה, ישבנו בשקט במשך כמה דקות - פשוט שתקנו. ואז היא התחילה לדבר בעדינות על החוויות שלי ולהקשיב למה שיש לי להגיד בלי להפריע או לשפוט.
בהתחלה התקשתה להתבטא ולפתוח את הלב שלי, אבל ככל שדיברתי על מה שמטריד אותי והקשיים שבחיי היומיום שלי, הרגשתי שמשקל גדול יורד ממני. עד אז לא הבנתי עד כמה חשוב וקריטי לדבר עם מישהו מחוץ למעגל הקרוב שלך.
התובנה הכי גדולה שזה נתן לי הייתה שהכי קל להרגיש לבד במחשבות שלנו - אבל כשאתה משתף אותן עם אדם אחר, אתה מבין שאף אחד לא באמת לבד באכזבה הזו או בכאב הזה. התרפיה הפכה להיות מסלול לברור מחשבות והגדרה מחדש של המטרות והחלומות שלי.
טיפ קטן ששווה לשקול אם אתם חושבים לפנות לתרפיה: אל תצפו שהכל יבוא בקלות מיד בהתחלה. זה תהליך; לפעמים זו גם טלטלה כואבת לפני שמגיעים לרגע ה'אהה'. אך יש בו משהו כל כך משחרר בלדבר ולפותח בביטחון מול אדם אחר.
אני מרגישה היום הרבה יותר מחוברת לעצמי ולאנשים שסביבי - ובעיקר עוצמתית יותר מאשר אי פעם בעבר. זו המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי מהמסע הזה ומהתרפיה בכלל - ההזדמנות לחוות רגשות בכל העושר שלהם ולהתמודד איתם בצורה בריאה ואוהבת.
אם יש לכם ספקות או תהיות בנושא התרפיה - אל תהססו! זכרו שיש תמיד אור בקצה המנהרה ואפשר למצוא אותו יחד עם מישהו שיודע להנחות אתכם בדרך.