לא ניתן לתאר במילים את החוויה שעברתי כשגיליתי את עולם החקלאות העירונית. לפני קצת יותר משנה, amid the chaos of city life, הרגשתי שאני הולך לאיבוד בתוך שגרת העבודה ואורח החיים המהיר. אני זוכר שהסתכלתי מהחלון ושאלתי את עצמי: איפה הטבע? ואז החלטתי לעשות צעד ולנסות לגדל משהו בעצמי.
שבתי הביתה עם כמה זרעים - עגבניות, פטרוזיליה ושמיר. מצאתי מקום קטן על המרפסת שלי והתחלתי עם שתילת הזרעים באדנית פשוטה. בהתחלה היה קשה; העונות היו משתנות ורבים מהצמחים חוו תקופות של יובש או חדשות רטובות מדי. אך היה משהו קסום בתהליך הזה - לראות איך הצמחים מתחילים לצמוח, איך הם מתמודדים עם הקשיים ופורצים שוב אל תוך האור.
כשהעגבניות התחילו להבשיל ואני לקחתי אותן אל השולחן שלי, זו היתה תחושת ניצחון מדהימה. פשוט לשבת בזמן הארוחה ולהבין שהירקות ששקעו זמן רב בעבודת האדמה שלי הגיעו ישירות מהמקום שבו אני גר למנה שלי - אין לזה תחליף! בנוסף לכך, מאוד נהניתי מהזמן במרפסת יחד עם הילדים שלי; זה הפך למסורת משפחתית בריאה ומפעילה.
המסקנה היא שמקצת תשומת לב יכול להפוך כל מקום לאדמה פוריה ולהעניק לנו זיקה חדשה לטבע שסביבנו. טיפ קטן ממני: אם אתם רוצים לנסות גם אתם גידול עירוני - התחל בגובה של אדנית נמוכה ותלחץ פחות על עצמכם כדי להצליח בכל פרט. בסופו של דבר מדובר במסע - ולא רק ביעדים שאתם רוצים להגיע אליהם!
אז מי מרים כפפה ומתחיל לגדל יחד איתי? 🌱
