לפני שנה בדיוק, עמדתי על אתר בנייה בצפון הארץ, כשאני מסתכל לאחור אל העמק הרחב שמולי. מזג האוויר היה מעונן ומעט סגרירי - הסימנים היו שם, לפתיחה של יום עבודה קשה. בשלב ההוא הייתי כבר עם כמה שנות ניסיון בתחום הבנייה, אבל יש רגעים שהעלו לי את הלחץ והזכירו לי עד כמה המקצוע הזה יכול להיות מרגש ולא צפוי.
באחד מהפרויקטים שלי, נדרשנו לבנות קיר תמך גדול שיחזיק את כל המבנה שמתוכנן לשם. אני זוכר את המתח באוויר ואת השיחות שוטפות עם הצוות שלי - הרבה בדיחות ודאגות שעשו לנו טוב בלב. אבל אז הגיע הרגע שבאמת פחדתי ממנו: היינו צריכים לסמן את הצעדים שלנו בקירות ולהניח לראשונה טפסנים מצולעים בקצת בין מכשולים ותקלות.
העמדנו יחד תכנית ועבדנו כתף אל כתף ביום הראשון. כמו בנאים טובים שמעולם לא פוחדים להרים כראוי הידיים למעלה וליצור משהו שישאר לנצח. תוך כדי העבודה התחלתי לחשוב על מה זה אומר להיות בנאי - זה לא רק לחבר בלוקים וחומרים אחד לשני; מדובר ביצירת עולם חדש מתוך חלום ודמיון.
עבורי זה היה שבוע מתיש אך מספק מאוד. בזמנים בהם הכאב בגב היה בלתי אפשרי להתעלם ממנו והיו ימים שבהם פשוט רציתי לעזוב הכל מאחורי - הייתה בוודאות תחושת גאווה גדולה ברגע שסיימנו והקיר הזה עמד ישר ומרשים מול כולנו.
וזה מביא אותי לתובנה שאני רוצה לחלוק איתכם: בבנייה כמו בחיים, ישנם רגעים קשים שמאתגרים אותנו ואנחנו רוצים לוותר, אבל בסופו של דבר התחושה כשמסיימים פרויקט היא כאילו שכל הקשיים הפכו חלק מהמכונה הגדולה שנוכל להסתובב בה בגאווה.
לטיפ קטן לסיום: אם אתם עובדים על פרויקט שאתם רואים בו שינוי משמעותי בחייכם או בתחביב שלכם - עצרו לרגע לקחת נשימה עמוקה ותחשבו איזה יופי יהיה כשהכול יתייצב על המקום שלו ויתפקד בצורה המושלמת ביותר!