לאחרונה יצא לי לבקר במסעדה קטנה ועטופה בחום על יד הבית. המקום הזה, שנראה כמו משהו שהזמן עצר בו מלכת, היה ביתם של טעמים שמזכירים את סבתא שלי. כשנכנסתי פנימה, ניחוח התבשילים עוטף אותך כמו חיבוק אוהב. יש משהו בשדה הריחות הזה שמהר מאוד מחבר אותנו לשורשים שלנו.
ישבתי ליד חלון גדול, והמשפחה שלי הושיבה אותי מולה, כאילו אנחנו שוב ילדים בסלון של סבתא - כולם מוקפים באוכל ובצחוק. המנות שהוזמנו היו כל כך פשוטות אך משובחות - מרק עדשים מלא בטעמים שהיה אפשר להרגיש בו את הלב, פסטה שעשויה במקום עם רסק עגבניות עשוי בעבודת יד וסלט טרי שרק קוטפים מהגן.
אבל מה שמתעלה על הכל היה השיחה ששלטה במרפסת הקטנה הזו. כמה פעמים אנו מתיישבים יחד לאכול ואנחנו מסתכלים רק על המסך? הפעם יכולנו לדבר בלי הפרעות - לחזור אחורה בזמן ולחלוק זיכרונות שלא תמיד מספרים אחד לשני.
אם הייתי צריך לתת טיפ קטן ממני עבור מי שמעוניין לגלות מסעדות חדשות - תראו מעבר למקומות המוכרים ובדקו את המקומות הקטנים והמשפחתיים שנמצאים מחוץ למסלול התיירים. שם תוכלו למצוא אוכל שיש בו יותר ממרכיבים; יש בו אהבה וזיכרונות שאין להם תחליף.
זה היה ערב שבו החוויה הייתה הרבה יותר מהאוכל עצמו; זה היה זמן איכות משפחתי שמשאיר לך טעם מתוק בלב הרבה אחרי שהצלחות התרוקנו. אני מצפה כבר לפעם הבאה שבה נחזור לאותו מקום קסום וניצור עוד רגעים בלתי נשכחים ביחד.