בוקר אחד, כשהשמש עדיין לא התעוררה לגמרי, החלטתי לצאת לסיבוב בשכונה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את המאפייה הקטנה הזו - דלת עץ ישנה עם חלון קטן שמבעדו ניתן היה לראות את השף בעבודתו. היה שם משהו קסום, כאילו הזמן עצר מלכת.
אני נכנסת פנימה והאוויר מתמלא בריחות מדהימים של לחמים טריים, קינוחים מעוצבים ודברי מאפה אחרים שהלב שלי היה יכול רק לחלום עליהם. אני רואה את השף - איש זקן אבל צעיר בלב - יוצר בכישרון כזה שאפשר להרגיש כל לבן במאפה שהוא יוצא תחת ידיו.
מעבר להיותם טעמים וניחוחות מהשמיים, כל פרוסת לחם או עוגיה סיפרו סיפור. אם זה מן המשפחה שלו שחינכה אותו לאהוב אוכל טוב, או המאהבת שהביאה לו מתכון משפחתי שנמסר מדור לדור. זה רגע שבו הרגשתי שגם לי יש חלק קטן בסיפור הזה; כי המאכלים שהם לכאורה פשוטים יכולים לשאת ערך רגשי כה גדול.
מאז אותו בוקר למדתי כמה דברים חשובים באפייה ובחיים בכלל:
1. לפעמים הדברים הכי קטנים הם אלה שעושים לנו הכי הרבה אושר.
2. תהליך היצירה הוא חלק בלתי נפרד מהתוצאה הסופית - גם אם אנחנו נפגעים בדרך או חווים כשלונות.
3. כדאי תמיד לנסות מחדש!
אם אתם אוהבים אפייה כמו שאני אוהבת אותה, אל תהססו לבקר במאפיות הקטנות בשכונה שלכם - בכל פינה מסתתר שף עם סיפור מרתק ומאפים שלא תשכחו זמן רב אחרי שתטעמו מהם.
אז איפה אתם מתחילים את הבוקר שלכם היום?