בשבוע שעבר מצאתי את עצמי במספרה השכונתית שלי, מקום שאני מכירה כמעט כמו את הבית שלי. בתחילה זה היה רק חיתוך שיער, אבל עם הזמן נוצרו קשרים אמיצים עם צוות המספרים והלקוחות הקבועים. בתוך מספר דקות פתחתי בשיחה עם יפה, הוספתי גוון של בלונד לתספורת שלה והיא סיפרה לי על החיים שלה.
יפה היא אישה בסוף שנות החמישים שלה, אמא לשלושה ילדים וסבתא לשניים. תוך כדי שיחתנו, גיליתי כמה חיוכים ופתיחות יש בה, וכיצד כל תסרוקת חדשה משמשת כאילו היא מתחדשת פנימית גם כן. כשציירנו יחד על שערותיה וגם עליהן - יופי במלוא מובן המילה.
פה ושם במהלך התספורת שלנו, היא חלקה איתי רגעים מחייה: איך היא למדה לאהוב את עצמה עם הזמן למרות האתגרים שעברה בחיים; מה זה אומר להיות סבתא ואיך כל ביקור של נכדיה מעורר מחדש שמחה שלא ניתן להסביר במילים. מדברים על הכל - החל ממזג האוויר ועד שאלות עמוקות על משמעות החיים.
ולבסוף הגיע הרגע שבו אני מסיימת לקצץ את קצות השיער שלה, והשנים שבעטיין היו לה חששות בעקבות המעבר לקצר מתחילים להתמוסס. "לא ידעתי עד כמה שינוי פשוט יכול לגרום לי להרגיש חופשיה", היא אמרה בעיניים בורקות ואז פרצה בצחוק מלא אהבה שסוחף אותי גם כן.
אני חושבת שאין דבר יותר מרגש מלראות אדם במדינת רוחו באותו רגע שהשינוי הזה עובר עליו ובודק גבולות חדשים של עצמו - ראיתי כיצד חיזוק כזה מלווה באומץ לב לצאת מאזור הנוחות שלו משנה חיים.
אז הטיפ שלי אליכם? אל תזלזלו בכוח של שיחה קצרה במספרה או בכל מקום אחר - לעיתים דווקא הקשרים האנושיים הפשוטים ביותר יכולים להביא לכם השראה וריענון פנימי שאפילו לא ידעתם שאתם זקוקים לו!
בין הדיאלוגים סביב הכיסאות שם והחומרים המחליקים שנבעטו לפינה קיימת הזדמנות לראות ולהרגיש דברים שיש לנו נטייה לשכוח ביומיום שלנו... ולמצוא שוב חלק מהמוזיקה שהיא אנחנו עצמנו.