יצא לי לבקר לאחרונה במסעדה קטנה ומקסימה בשם "עונג השולחן" ברחוב שקט בתל אביב. הלב שלי פשוט התמלא באושר מהרגע שנכנסתי פנימה. האווירה שם הייתה כל כך אינטימית, כמו לבוא הביתה אחרי יום ארוך ולמצוא את עצמך בסלון של סבתא.
מיה, בעלת המקום שהרגישה כמו חברה ישנה, קיבלה אותנו בחיוך רחב ובחיבור אנושי שמזמן לא חוויתי. היא סיפרה על המסעדה שלה כשאפיים מכושף מהמאכלים שבושלו באהבה במטבח מאחורה. והאמת? אפשר היה להרגיש את זה בכל נגיסה.
בחרנו בגרסה מיוחדת של פסטה שנעשית במקום עם רוטב עגבניות דומדמניות טריות - כזו שאפשר לשמור רק לעצמך כי כל כך קשה למצוא אותה באיכות כזו בעיר הגדולה. למעלה נוספה גבינת פריזאי מעודנת ששדרגה את הטעם לרמה אחרת לגמרי. אני זוכרת איך ליקקתי את הצלחת בסוף, בלי להתבייש בכלל.
אבל החוויה לא נגמרה פה - מיה סיפרה לנו גם על המסע שלה לפתוח את המקום הזה, איך אחרי שנים של עבודה בעסק משפחתי החליטה ללכת אחרי החלום שלה ולהציע מקום בו אנשים יוכלו להרגיש בבית עם אוכל מזין וטעים מבוקר ועד ערב.
שיחה איתה הזכירה לי כמה חשוב לנצור רגעים כאלה בחיים: להתחבר לאנשים חדשים, לגלות מקומות שלא היינו מודעים אליהם ולתמוך בעסקים מקומיים שנותנים לנו יותר מלסתם אוכל - אלא חוויה אמיתית ועשירה בלבבות ובנשמות שלנו.
אם אתם בארץ ושמים פעמיכם לתל אביב, אני ממליצה בחום לבקר ב"עונג השולחן". תנו לעצמכם מתנה שתחזק לכם גם את הנשמה וגם את הקיבה!
ואל תשכחו לקחת איתכם איזו חברה טוב (או בן זוג) - כי אוכל טעים תמיד צריך לחלוק!