הייתי באחת הערבי שישי האלה, כשישבתי עם חברים במסעדת "טעם של פעם" שבמרכז העיר. זה היה ערב מיוחד, כזה שבו כל המהות של השבת נפרשה על השולחן - ריחות של חלה טרייה שהתייבשה בשמש יומית, תבשילים שמוכנים בסבלנות ובאהבה.
בדיוק כשהשמש שקעה והאור הכתום התחיל לרקום את הקסם שלו ברחובות, התיישבנו סביב שולחן עץ פשוט אבל מלא חיים. ההמתנה למנות הייתה כמו להתכונן להופעה גדולה; המוסיקה ברקע פסנתרות ישנות שהתנגנו כמו סיפור תוך כדי שיחה עם האנשים שסביב. הרגשתי איך שיחת הלב שלי עם החברים מתמזגת בצורה מושלמת עם הריחות של התפוחי אדמה המעוכים והרוטב הצרפתי שניגש אל הקציצה.
ואז הגיעה מנת הבית - קוסקוס עם ירקות צלויים ורוטב חריף שהטריף לי את החושים. לגם ממנו בכל כפית כאילו מדובר בדברים המעטים שיכולים באמת לעורר רגשות כה חזקים. ביס אחרי ביס הבנתי שלא רק הטעמים הם שמחברים אותנו אל המקום הזה אלא גם הזיכרונות והסיפורים שכל מנה מביאה איתה.
דיברנו על החיים, על היחסים שלנו ועל רגעים קטנים שתפסנו כמצעינה בדרך לחיים טובים יותר. לא תמיד אנחנו נתקלים במקומות כאלה - מסעדות שהן יותר ממקום לאכול בו - אלא מקומות שבהם יש לקשרים האלו טעם אמיתי ודינמי.
ואם יש משהו שאני לקחתי מהערב הזה הוא ידע חדש: אוכל הוא לא רק מזון לגוף; הוא תרופה לנפש ותרבות שיוצרת זיכרונות בלתי נשכחים בין אנשים אהובים. אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לדייט הראשון או נפגשים עם חברים שלא ראיתם הרבה זמן, תבחרו מקום שהוא מעבר לסתם מסעדה; מקומות שיש להם נשמה ותכלית אמיתית מאחוריהם.
אז הולכים לטעום?