לאחרונה, לקחתי את הילדה הקטנה שלי לחנות צעצועים שפתחו בשכונה שלנו. כשנכנסנו, אני נשבע שהרגשתי כמו ילד שוב; הצעצועים צבעוניים כל כך, עם המדפים המלאים בכל מה שיכולת לדמיין: רכבות, בובות מלחמה, משחקי קופסה וכל מיני גזירי פלסטיק מוזרים שעוד לא הבנתי איך משתמשים בהם.
אבל החגיגה האמיתית התרחשה כשהילדה שלי נתקלה בבובת פרווה ענקית של דוב. היא חיבקה אותה כאילו שהיא מצאה אוצר באדמה. הרגע הזה - שבו היא ענתה בניצוצות בעיניים שהן רק שלה - היה שווה הרבה יותר מהמחיר של הבובה עצמה. זה היה משהו מעבר לצעצוע עצמו; זה היה רגע של אהבה טהורה וחיבור רגשי.
במשך זמן מה ישבנו יחד בתוך החנות הזו, בוחנים צעצוע אחרי צעצוע. כמעט כמו פלאשים ממחוזות שעברו עלינו יחד - פעמים שבהן הגענו לסופר והיו שם קומיקס או פעם ששיחקנו במלכה ושחקן כדורגל בסלון של הבית. ההרגשה הזו שהצעצוע הוא לא סתם דבר שמוכר בחנות אלא חלק מעולם פנימי שמזכיר לנו מי אנחנו ומה אנחנו אוהבים.
עוד תובנה קטנה שאני רוצה לשתף: בחפצים האלה יש הזדמנויות חדשות לגדול וליהנות ביחד. כשאתם קונים לילדים צעצוע חדש, תשימו לב להזדמנות להפעיל את הדימיון שלהם ולהיות חלק מהמשחק שלהם. אף פעם אל תשאירו אותם לבד עם הצע toys הכסף שקניתם להם - נסו לשחק איתם! זו יכולה להיות שעה שתיתן לכם המון רעיונות ואתגרי חשיבה וגם קרבת משפחה שלא תקחו כמובן מאליו.
כך שבפעם הבאה שאתם עושים קניות בחנות צע toys ים - זכרו שזה הרבה יותר מקנייה פשוטה; אלו גם זיכרונות שישמרו בלב לחיים שלמים.
מאחל לכולכם למצוא את ה-DNA הזה במשחק שלכם ובילדים שלכם!