לפני כמה חודשים, בשיא החורף, חזרתי הביתה אחרי יום ארוך בעבודה. אני זוכר את הרגע שפתחתי את הדלת ומיד הרגשתי שמשהו לא בסדר. השקט בבית היה מבהיל - כאילו משהו מסתתר בפינות. אחרי כמה שניות של עצירה עצמית, החלטתי לבדוק ופתאום ראיתי אותו: עכבר קטן שמחליק בין הקירות במין מהירות שכזו שלא נראתה לי הגיונית.
אני חייב לשתף - הפחד שלי מעכברים הוא לא משהו שהחלה בזקנה שלי; זה ליווה אותי מאז הילדות, כשבבית של סבתא שלי היו מגיעים עכברים כל חורף. היא הייתה משתמשת בתרופות המסורתיות שלה כדי להרחיק אותם - קצת מלח ליד הדלתות והחלונות, וכמה תפוחי אדמה מקולקלים במדפים.
אבל כשהפעם ההיא קרתה אצלי בבית, פשוט לא יכולתי להתמודד עם העניין בעצמי. התקשרתי למדביר במקרה שחבר המליץ עליו ואחרי שהוא הגיע לביתנו עם חיוך רחב ומעט גישה חסרת דאגות, החלטתי לשתף אותו ברקע ובפחדים שלי. הוא הקשיב לי בסבלנות ולימד אותי דברים על העכברים האלה - איך הם מחפשים מזון ונוטים לבוא דווקא בתקופות הקרות.
המומחה הזה הסביר לי שגם אם אני רואה אחד זה אומר שיש עוד מאחוריו; והמפתח לפתרון הוא קודם כל למנוע מהם כניסה לבית ולא רק להכות בהם כשהם כבר שם. במהלך השיחה שלנו גיליתי שאני עושה טעויות קטנות שלא תיארתי לעצמי כמו להשאיר אוכל פתוח על השיש או לפתוח את החלונות בלי להזרים רוח נקייה להרחקת ריחות.
ובסוף היום קיבלתי ממנו טיפ ששינה הכל: "תחזיק תמיד קופסה עם מלח ואת האמיצות שלך מחוץ לדלת". נכון שזה נשמע בסיסי? אבל בעצם זו הייתה סגירת מעגל בשבילי; הסבתא בנעוריי ידעה על כך טוב יותר ממני!
מאז אותה פגישה עם המדביר ידעתי למה לצפות ויש לי תוכנית מגירה נגד העכברים (או לפחות הרבה פחות פחד מהם). אז אם אתם כמוני ותמיד חושבים על עצמכם כאלו שקצת בורחים מהמציאות הזו של חרקים ועכברים, תשקלו לפנות למומחה לפני שזה יוצא משליטה - כי תמיכה נכונה היא הדרך הנכונה!