כשהייתי בשיא של אבקה רגשית, לא ידעתי אם אני צריך חבר או תרפיסט. במיוחד אחרי שבורו לי כמה תכניות חשובות בחיים בבת אחת - עבודה שהייתה משמעותית עבורי שהתבטלה, מערכת יחסים שהתפרקה וגם אובדן קרוב משפחה. כל אחד מהאירועים האלו לקח ממני משהו חשוב ולפתע מצאתי את עצמי מנותק ובלתי ברור.
יום אחד חיפשתי בגוגל "תרפיסטים", ונראה היה לי שזה פתרון קל יחסית לכאב שלי. כשנכנסתי לפגישה הראשונה עם מיה, התרפיסטית שלי, לא יודע למה ציפיתי באמת. ישבנו בחדר הקטן שלה, המוקף בצבעים חמים וריחות רעננים של חליטות צמחים. התחלנו לדבר על החיים שלי כמו שעל פי השעון מדברים על מזג האוויר.
מהר מאוד הבנתי שהמילים שאמרתי היו הכתובת לזיכרונות שמאוד רציתי לשחרר, כמו נעליים כבדות שגררו אותי אחורה. מיה הקשיבה והבינה אותי בכל כך הרבה מובנים שלא חוויתי לפני כן עם אף אחד אחר - זה היה כאילו היא ראתה את הנפש שלי מעבר למילים שאמרתי.
עם הזמן התחילו לצוף כל כך הרבה רגשות שנדמה היה כי החבאתי במשך שנים רבות: פחדים, תקוות ואפילו חלומות שנהרסו בדרך. הייתה שם עבודה קשה - מחקר פנימי מלא בכאב אבל גם בהשתחררות שעזרה לי להבין שאני לא לבד בעולם הזה ושיש עוד אנשים שחווים דברים דומים.
טיפ קטן ששמעתי ממנה ואני מחזיק קרוב ללב: "תן לעצמך זמן". זה יכול להרגיש כאילו אתה מתמודד עם עולם מלא ואפל לפעמים - וקשה מאוד לעבור אותו לבד. השתדל להפוך רגעים קשים להזדמנות להתבונן פנימה במקום לתעמול באוטומטיות קדימה עם הכאב שלך.
אם אתם מרגישים קצת אבודים - אל תהססו לחפש מקצוען שיכול להיות שם בשבילכם כמו שהיה עבורי מיה; ההשקעה הזו בעצמכם עשויה להביא לתוצאות בלתי צפויות ומלאות חיים. בתהליך למדתי על עצמי תוך כדי הפסקות לנשום בין השורות של הסיפור שלי ויש בי תודה גדולה לכך שפניתי לעזרה וטיפלתי ב"אני" הפנימי שלי.
אל תשכחו: לכל סופה יש תחילתו החדשה!