השבוע היה לי יום לא פשוט. העולם שלי מתמקד, כמו של רבים מאיתנו, בחברינו הפרוותיים שהם חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו. את ועדה, הכלבה שלי בת השבע, אני אוהב יותר מכל דבר אחר. היא מצחיקה אותי עם הפעלולים שלה ויודעת תמיד להנעים את רגעי הדכאון.
אבל השבוע זה היה שונה. ועדה לא אכלה כמה ימים, והעיניים שלה היו כבויות ואפורות בעצב. הייתי במרה שחורה ונורא חששתי שהיא מרגישה רע. אז החלטתי לקחת אותה לוטרינר.
כשהגענו למרפאה הקטנה והמוכרת שלה, הרגשתי איך הלב שלי דופק חזק יותר בכל צעד שאני עושה לכיוון הדלת. באותו רגע שנכנסנו פנימה הכאב התחלף בטיפה של תקווה כשהצוות החם קידם אותנו בברכת שלום וליטוף מעודד על הראש של ועדה.
הוטרינר המקסים הסביר לי בסבלנות על כל בדיקה שהוא מבצע - הוא ידע שזה הזמן שלי לדאגות והתשובות שלו היו כמו טיפול נוסף לנפש שלי. לבסוף גילו שזו הייתה רק התקפה קצרה של עיכול לקוי ולכן אין סיבה לדאגה אמתית - תזונה נכונה קצת מפנקת ומרגשת תעשה את העבודה.
אני זוכר איך יצאנו משם עם חיוך גדול על הפנים; הקלה רבה גרמה לי לשוב להביט בעיניים החומות והמלאות חיים של ועדה ולהרגיש שוב את האור הזה שממלא אותי כל פעם מחדש כשאני רואה אותה משחקת בגינה או מביאה לי פרחים (או לפחות מה שהצליחה לחפור באדמה).
זה הזכיר לי עד כמה חשוב לקשר בינינו לבין המטפלים בבעלי החיים שלנו - הם שם כשהכל מסתחרר לעיתים ותמיד פועלים מתוך אהבה אמיתית לחלוטין ליצור שלהם ושלנו כאחד.
ואני רוצה לחלוק טיפ קטן: אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר עם חבריכם הכי טובים בפלנטת כדור הארץ הזו, אל תהססו! ליבכם מגיב גם הוא לכל טון בקול וגם לכם מותר להיות בלחץ ובאי וודאות - זה לגמרי טבעי ופשוט חלק מהחיים שיש לנו איתם!
אז בפעם הבאה שאתם זקוקים לעזרה עבור העונג שלכם או עוגמת הנפש שלכם כי החיה שלכם מתמודדת עם משהו, זכרו שאנחנו במשחק הזה יחד!