לפני כמה שבועות החלטתי לקחת לעצמי יום חופש ולצאת מהשגרה. היו לי כמה שעות פנויות, אז במקום לבלות אותן בבית, התיישבתי באחד מבתי הקפה האהובים עליי בעיר. נכנסתי לדלת הכבדה, ריח הקפה החריף וצלילי התרחשויות הציפו אותי כמו חיבוק חם.
בחרתי לשבת ליד חלון גדול עם נוף למדרחוב. שוטרי הרגל שלי והבהיקה של הנקודה בה ספגתי את כל המתרחש סביבי פשוט לא עזבו אותי. קפוצ'ינו מהביל הונח לפני ונראה כאילו הוא קורא לי לשתף אותו בסודותיי הכמוסים. עייניתי בתפריט ואכלתי עוגה שהייתה רחוקה מלטפוח רק על השפתיים - היא נוגעת בנשמה.
באמצע ההתמכרות הזו לקפה ולקסם של המקום, חברה טובה שעברה ברחוב נכנסה פתאום פנימה. היא לבשה את החיוך שאני כל כך אוהב לראות; חיוך שאומר "אני כאן ואני רוצה לחלוק רגעים טובים". ישבנו יחד ושיתפנו רעיונות על החיים, על העבודה וכמובן שגם קצת רכילות אנושית - איך אפשר בלי זה?
בתהליך הזה הבנתי משהו חשוב: החיים הם בעצם כמו כוס קפה - sometimes bitter and sometimes sweet… אם אתה יודע להרגיש את הטעמים המורכבים ולהעריך כל לגימה, אתה תמצא שאין רגע חסר משמעות.
אז הנה טיפ קטן ממני: כשאתם נמצאים בבית קפה - תתנתקו מהטלפון ותראו אנשים אחרים מסביבכם. לפעמים הפסקת זמן קטנה עשויה להנחות אותנו לעבר התובנות המוערבות בחיים שלנו. אל תהיו בודדים בין האנשים; תהיו חלק מהרגע.
לאחר שסיימנו לשתות ולעסוק בשיחות שלא נגמרות, יצאנו החוצה כשהלב שלנו מלא בתחושת רעננות וצחוק עדין בעיניים. אני תמיד אעריך את בתי הקפה הללו לא רק בגלל שמגישים בהם את המשקה האהוב עליי, אלא כי שם מתרחשות הפגישות הכי יפות בחיים שלנו.
בהצלחה במסעותיכם בין כוסות הקפה!