לפני כמה חודשים, ביום חמישי אחד אחרי עבודה, החלטתי לעלות על אוטובוס ולנסוע לאירוע חברתי. אני יודע שזה נשמע שגרתי, אבל בשברירי שניות הרגשתי שהאוטובוס הזה הולך לשנות את היום שלי - ואני הייתי צודק.
כשהאוטובוס התמלא באנשים שונים - צעירים, זקנים, הורים עם ילדים קטנים - גיליתי שאי שם בין הספסלים והרעשים עולה תחושת חיבור מוזרה. לצד המושב שלי ישב אדם קירח עם עיניים ששיקפו חיים מלאים ומרתקים. הוא התחיל לשוחח איתי וסיפר לי את סיפור חייו המרגש - איך הוא הגיע לארץ בעשור הקודם ממקום רחוק ומהם האתגרים שהוא עבר בדרך.
שיחה פשוטה הפכה לחלון לעולם שלם. הבנתי כמה נוגע וייחודי ברגעים האלה והייתי המום מהעוצמה שבקשרים הקטנים שאנחנו עושים במהלך הנסיעות היומיום שלנו. כל יום אנחנו פוגשים אנשים חדשים שעלולים להשאיר בנו חותם (או לחילופין ללטוש אותנו).
הטיפ שלי? אל תתעלמו מהאנשים סביבכם בתחבורה הציבורית; הרחיבו את הלב ושאלו שאלות. זה יכול להיות ההבדל בין נסיעה משעממת לבין חוויה שמערערת את תפיסתכם על העולם והתנהלותכם בו.
אתם לא יודעים אף פעם מאיפה תגיע ההשראה או החוכמה ובאיזה אוטובוס היא עשויה להתגלות לכם בפעם הבאה. אז, בפעם הבאה שאתם נכנסים לאוטובוס או רכבת - הסתכלו מסביב וחפשו קשרים אנושיים באמת; אולי גם אתם תמצאו את הסיפור שלכם בתוך המסלול של אחרים.