כשהשמש מתחילה לזרוח והעיר מתעוררת, אני מוצא את עצמי מסתובב בין חנויות הריהוט. יש משהו קסום בחיפוש אחרי פריטים חדשים לבית - זה כמו לחפש אוצרות, רק שהפעם האוצר הוא המקום בו אני חי.
לפני כמה חודשים החלטתי לרענן קצת את הסלון שלי. אחרי עשר שנים עם אותו ספה שחורה שספגה כל כך הרבה זיכרונות (ומעט כתמים), הרגשתי שזה הזמן לעשות שינוי. אז יצאתי למסע במטרה למצוא ספה חדשה שתתמזג לא רק בחלל הפיזי אלא גם באווירה ובתחושות.
את חנות הריהוט הראשונה ביקשתי לבדוק בעקבות המלצות מחברים - "יכול להיות שתמצא שם בדיוק מה שאתה צריך", הם אמרו, ואני מודה שפתחתי שערים לא נודעים של השראה פשוטה מתהליכי העיצוב שהם הציעו. נכנסתי לשם וראיתי ספות בכל מיני צבעים וצורות, אבל דווקא ממש כשחשבתי שאני אבוד ושכל מה שנראה טוב לא מתאים לי, מצאתי פינה קטנה עם ספה מדהימה בגוון בורדו מעושן; היא הייתה כזו שמזמינה להישכב עליה עם ספר טוב או לקוות לבילויים ערביים עם חברה טובה כשהיין נשפך בכוסות גבוהות.
כשחזרתי הביתה עם הספה החדשה שלי, הבנתי שלא מדובר פה רק ברהיט חדש - זו היתה התחלה של פרק חדש בבית שלי. בשבועות שאחר מכן קניתי עוד פריטים שיהפכו את החלל למקום שכיף להיות בו: שולחן קפה קטן ונעים, כמה כריות צבעוניות ואפילו תמונה משפחתית שנתלית על הקיר.
טיפ קטן ממני לכל מי שמתכנן לעצב מחדש: אל תחששו ממגע אישי! ריהוט יכול להיות ככל בית ישראלי מדי אחר אם תשאירו אותו ללא קמצוץ מהנראות שלכם - הוסיפו דברים שמעוררים בלב רגשות ומזכירים לכם מה באמת חשוב; אז טאבלטים אולי פולטים שפע טכנולוגי אך אין כמו תמונה מלפני עשור על השולחן להזכיר לנו מאיפה הגענו.
בסופו של יום זה לא היה רק מסע לקניית רהיטים אלא דרך לגלות מחדש את עצמי ואת הבית שלי. אפשר לומר שהריהוט הנכון יוצר חמימות ולא עוד חדר בסך הכל - הוא הופך למקום שבו אנו יוצרים זכרונות ושיחות אינסופיות סביב שולחן האוכל או לסתם רגעים של שלווה עטופים בנוחות של ספה שמשקפת אותנו ואת החיים שלנו.