שנים רבות עברו, אבל אני עדיין זוכר את היום הראשון בגן. הייתי ילד קטן, עם עיניים גדולות ופחדים לא מעטים שצבעו לי את הלב באותו הבוקר. ההורים שלי הביאו אותי לגן הזה, מקום חדש ומוזר שהכל בו היה זר - הילדים, הצעצועים והמלמדת שהביטה בי בחיוך רחב אך גם במעט חידתיות.
אני זוכר איך ניסיתי להתחבא מאחורי הרגליים של אמא כשהיא נפרדה ממני לשעה ארוכה כל כך (לפחות כך חשבתי אז). כשהתחלתי להתמקד בסביבתי, ראיתי ילדים אחרים משחקים בכדור ויצירות אמנות מפזורות סביבנו. משהו התחיל להיות לי ברור - אני לא לבד פה.
אחרי רגע של hesitance התקרבתי לקבוצה שבה שיחקו דמויות מבצק והתחלתי לעצב עם הידיים שלי יצור מוזר שלא היה לו אפילו שם. ואז קרה הבלתי צפוי - אחד הילדים הגיע אליי ולהפתעתי הרבה הוא ביקש להשתתף איתי במשחק. כך פשוט! מכאן הכל השתנה; החוויה הזאת חיברה אותי לעולם החדש.
המורים שלנו עשו עבודה כבירה בליצור אווירה שמשחררת אותך מהפחדים ומהספקות הפנימיים שלך. הם שילבו בין לימוד למשחק בצורה כה טבעית שגרמה לנו להרגיש שאנחנו לא רק ילדים אלא סוכני שינוי בעולם הקטן שלנו.
עברו השנים ועם הזמן למדתי שיש דברים שאפשר לעשות יחד ואחריהם גם לשאת אותם הלאה לתוך החיים האמיתיים - כי אישית זה מתקן תפיסות סוציאליות של כיתה בהן נכנס מסלול חיים חדש: חברות וחיבור אמיתי לכל הסובבים אותנו.
אם יש טיפ שאני יכול לתת מתוך הניסיון שלי זה לפנות לילדים שלכם ולדבר איתם על פחדים ושאלות שיהיו להם בכניסה למוסדות חינוך שונים ושיעמדו לצידם כמו שמישהו עשה זאת בשבילכם בגיל צעיר. המסרים הללו נושאים בתוכם ערך שאין שני לו - אהבה חיונית שתלווה אותם בכל דרך חדשה שהם יבחרו ללכת בה בעתיד.
בסופו של דבר, מוסדות החינוך אינם רק בתי ספר או גני ילדים; הם מקומות קסומים שבהם אנו לומדים לחוות רגש וחיבור לאנשים סביבנו - ובעיני זו היא המתנה האמתית.