שבוע שעבר מצאתי את עצמי במסעדה הקטנה והחבויה באחת הסימטאות של תל אביב, זו שרבים שוכחים שהיא קיימת. נכנסתי אליה עם חברים, כאשר הציפייה להזמין אוכל טעים וליהנות מערב נעים הייתה באוויר. המוזיקה הרכה שהשמיעה המסעדה, האור הרך שנשקף מהנרות על השולחנות ואווירת המקום הבעירו בי תחושת חום וביתן.
כשישבנו ופתחו לנו את התפריט, מיד השיחה עברה לאוכל - הגיע הזמן לבחור מנות לנצח! אני תמיד מאמינה בכך שאוכל הוא הרבה יותר מאשר סתם מזון; הוא זיכרונות, ריחות וטעמים שמחזירים אותנו לרגעים יפים. בחרתי בפסטה טרייה, ששמעתי שמכינים אותה במקום מדי יום. בכל ביס ניתן היה להרגיש את תשומת הלב שהושקעה בה הכנה ובצורת ההגשה.
לאורך הערב התנהל דיאלוג קולינרי בלתי נגמר בינינו - כל מנה שהתנסותנו בה פיתחה צלילי "וואוו" ושיחות מרגשות על החוויות שעברנו במערכות יחסים קודמות או רגעי חיים מכוננים. זה מדהים כמה אוכל יכול לחבר בין אנשים; איך שולחן מלא מנות מעורר סיפורים שלא דיברנו עליהם במשך שנים.
והייתה גם הפאשלות הקטנה: כשהמלצר הביא לי בטעות סלט וניסיתי להבין אם הוא עדיין מתאים לי בזמן שאני צוחקת עליו... עד שבסופו של דבר אחרי שתי טעימות החלטתי להסתכן ולהזמין עוד מנה חדשה במקום הראשון שלי (פסטיסט!) - והעונג? בלתי מתואר!
אם יש לכם מסעדות אהובות או מקומות שאתם פשוט חייבים לשוב אליהם שוב ושוב, אתם יודעים למה לחזור בעצם - זה לא רק האוכל הטוב אלא האנשים מלווים שחוגגים איתכם כל ביס ומשתפים חוויות שאין להם תחליף. אז בקיצור: תהיו אמיצים, נסו דברים חדשים ותתכוננו לבילוי קסום שכולל ריח טוב וקצת מאוד ברכות.
בתיאבון!