היו לי ימים בהם חייתי בתוך בצורה אוטומטית. העבודה, המשפחה, החברים - כל דבר הרגיש כמו מחויבות שאין ממנה בריחה. זמן רב האמנתי שהכל בסדר, או לפחות די טוב. אבל מתחת לכל ה"הכל בסדר" הזה הייתי מסחבת איתי משא כבד של מתח וחרדה.
יום אחד, אחרי עוד יום עמוס בעבודה שב אליו לקינוח מלווה בתחושת תסכול ובעיקר עייפות רגשית. נפגשתי במקרה עם חברה ותיקה שלא ראיתי הרבה זמן. היא שאלה אותי איך אני מרגיש ובאותו רגע קרה משהו מדהים - לפתע מצאתי את עצמי מספר לה על הלילות הארוכים שלי שבהם המחשבות לא מפסיקות לרוץ ועל תחושת הבדידות שלי, גם כשיש סביבי אנשים.
בוגרת בתהליך של שנים רבות בשלל טיפולים והכשרות בתחום התרפיה הציעה לי לשקול לפנות לתרפיסט מקצועי. בהתחלה הייתי ספקן ואפילו חששתי מהצעד הזה, אבל איזו מתנה זו הייתה! באחת הפגישות הראשונות שלי עם תרפיסט פשוט מדהים הבנתי כמה הכל יכול להיות שונה אם רק נפתח את הלב ונשתף במה שאנחנו מרגישים באמת.
מה שעזר מאוד בפגישה הראשונה היה התרגיל הקטן שהוא ביקש ממני לעשות: לדמיין מקום שבו אני הכי בטוח בעולם ולתאר אותו בכמובן האפשרי ביותר - צבעים, ריחות, תחושות. זה גרם לי לחשוב על הדברים שאני אוהב ועל האושר שבקטנות.
מאז הבחירה הזו שינתה את חיי; בכל פגישה גיליתי עוד שכבת עומק לעצמי ולאתגרים שלי שכל כך רציתי להתגבר עליהם במשך השנים. למדתי שבעצם לקבל עזרה זה לא חולשה אלא כוח פנימי עצום - וגם עשייה לא קטנה עבור עצמנו.
אז אם אתם מרגישים קצת אבודים בדרך או שהחיים מכניסים אתכם לסחרור, אל תהססו לבקש עזרה! יש עולם של חמלה וריפוי בחוץ שממתין לכם במקומות שאתם אולי אפילו לא חושבים לחפש בהם.
זה באמת עושה פלאים!