לאחר יום עבודה ארוך ועייף, מצאתי את עצמי פוסע לתוך הבר הקטן שבשכונה. היה לי יום שגרתי למדי, אבל ברגע שנכנסתי לאותו מקום קטן עם הכסאות העץ והקירות המצויירים בעבודות יד, הרגשתי איך מתחיל להירגע לי הגוף.
התיישבתי על אחד הכיסאות, הזמנתי בירה חצי וקצת נשנושים. כבר מהשפתיים הראשונות של הבירה הסתובבו בי געגועים לשיחות ישנות עם חברים, לימים שהיינו יושבים שם שעות ומדברים על החיים, האהבות והחלומות. הבחורות מאחורי הבר היו שמחות ושוחרות שמחה - כל אחת מספרת סיפור משל עצמה כשאתן מדגישות את ההומור שבעבודה המאומצת שלהן.
והנה הוא נכנס - דני, חבר ילדות שלא ראיתי שנים רבות. התרגשות הציפה אותי! מבלי לחשוב פעמיים קראתי לו לבוא להצטרף אלי. ישבנו שם שעות בשיחה שתפסה אותנו בשטף בלתי נגמר של זיכרונות ונוסטלגיה. דיברנו על החיים וגם על הפעמים שבהן עשינו שטויות צעירות ביחד - כמו אותו ערב שבו ניסינו לבשל אוכל קומפוט בסוף שבוע ולבסוף התוצאה הייתה יותר מתאימה לשולחן יצירה מאשר לדקלוג במתכון.
כשצמד פסנתרי הבלוז התחילו לנגן בפינה הרחוקה של הבר והאווירה הלכה והתמלאה בקצב רך ומנחם, ידעתי שיש רגעים בחיים שכדאי לקחת אותם ולהרגיש בהם בכל החושים. לפעמים אנחנו עסוקים מאוד במרדף אחרי יעדים והשגת מטרות מבלי לעצור ולתפוס את מה שחשוב באמת: אנשים וחיבור.
אז אם אתם מחפשים מקום להתחבר מחדש לרגש או רק לברוח מהשגרה לשעה-שעתיים - תמצאו לכם בר קטן ותחזרו לחיות גם בצורות הכי פשוטות ומשמחות שיש; הודעות טקסט לידיד טוב שלכם זה נחמד אבל אין תחליף לכוס בירה טובה עם חיוכים אמיתיים לצדכם.
בתכל'ס? עכשיו אני יודע שחברות היא כמו הקוקטייל הכי טוב: טיפה חמוצה וטיפה מתוקה בו זמנית!