ביום שישי האחרון, כמו בכל שבוע, החלטתי לבלות את הבוקר שלי בבית הקפה הקבוע שלי. מקום קטן וחמים שהיה לרוב המפלט שלי מהשגרה. כשהגעתי, ריח הקפה הטרי והמאפים החדשניים התערבבו באוויר, ואני מיד הרגשתי איך הלחץ של השבוע מתמוסס.
ישבתי בפינה האהובה עליי, זו שבה תמיד יש מעט שמש בוקר מחממת. למולי ישב זוג צעיר שוחף ידיים ושותק אחד לשנייה בעיניים מלאות אהבה; הם נראו כאילו הם חווים רגע פרטי שבורח לאנשים מסביבם. פתאום נזכרתי כמה קסומים הם הרגעים הפשוטים - כמו כוס קפה טובה עם אדם אהוב או אפילו לבד מול נוף עירוני תוסס.
לאחר כמה דקות לקחתי לגימה מהקפה שלי והחלטתי לפתוח את הלב - להניח לדברים לצאת החוצה. ניסיתי להשתעשע במחשבות אודות כל הכיוונים שעמדו בפניי במהלך השנה הקרובה: החל ממסע לחו"ל ועד ההחלטה להתחיל ללמוד משהו חדש ומרגש. ואיזה משקל זה הסיפור הזה! הזדמנות חדשה שמגיעה עם כל יום חדש.
טיפ שאני רוצה לשתף: לפעמים אנחנו צריכים לעצור ולהקדיש רגעים קטנים לעצמנו. אם זה בבוקר שבו אנחנו יושבים בשקט עם כוס קפה ביד או בלילה שבו אנחנו מדליקים נר ונכנעים לספר טוב - הדברים הללו יכולים להיות מרגשים יותר מכל מטלה יומיומית שמתישה אותנו.
כמה אחריות אני יכולה לקחת על עצמי? ובאיזו מידה אני מאפשר לחלומות שלי לבוא לידי ביטוי? אם היו עוקבים אחרי כל אדם שהגיע לבית הקפה ביום שישי שעבר, היו רואים סיפור חיים מלא, לא רק כוס קפה אחת אלא בזוית שאפשר לראות בה את ההתקדמות והשינויים שהאנשים עוברים החיים שלהם.
כשעזבתי את בית הקפה צעדתי ברחובות העיר עם חיוך רחב על פני והרבה השראה בלב. אז בפעם הבאה שאתם נכנסים לבית קפה השכונתי שלכם - פתחו לבכם ותנו לכל רגע להתגלות מחדש; כי בעולם שממהר כל כך לעיתים נשמע לנו הכי מתאים דווקא להאט וליהנות מהרגעים הפשוטים באמת.