ביום שבת האחרון לקחתי את הילד שלי, תומר, לחנות צעצועים שנמצאת במרחק כמה רחובות מהבית. זו לא סתם חנות צעצועים; מדובר במקום שרבים בעיר מכירים ומתלהבים ממנו כבר שנים רבות. פתחנו את הדלת ובבת אחת הוקפתי בצבעים, צלילים וריחות של ילדות.
תמיד חשבתי שהעולם הזה שייך רק לילדים, אבל ברגע שנכנסנו פנימה, הרגשתי איך הנוסטלגיה שוטפת אותי. כל מדף היה מלא בצעצועים שפעם הייתי רוצה לעצמי - קוביות עץ צבעוניות, רכבות קטנטנות ושלטי גזירה ממלחמת הכוכבים. ואיכשהו, זה גרם לי לתהות על הזמן שעבר - איך כשהייתי ילד הכל היה כל כך פשוט ומופלא באותו זמן.
אפילו תומר התלהב מקצת מהצעצועים שאני זכרתי - הוא רצה לשחק ביודעי שלא נוכל לקחת את כולם הביתה (והאמת היא שגם ככה התקציב שלנו היה מוגבל). אז החלטנו לבחור רק שני דברים: ערכת יצירה וספר קומיקס עם הדמויות שהוא אוהב.
כשעמדנו בתור בקופה, פגשנו אישה ישנה שהייתה בעלת החנות בשנים עברו. היא סיפרה לנו על הזכות לגדול בתוך עולם של דמיון והשתפות בליבם של הילדים במשך כל כך הרבה שנים. השיחה הייתה כל כך מחממת לב! היא הזמינה אותנו להחזיק את הצעיפים הקטנים שמזכירים לילדותינו וכך התחלנו לקשור קשר אנושי קטן וברור עם העבר ועם ההווה.
יצאנו משם עם חיוכים רחבים על הפנים ותחושת אופטימיות בלב. החוויה הזו נתנה לי עוד טוויסט חשוב - הילדים הם המורים הכי טובים שלנו כשזה מגיע לדמיון וליצירתיות. לפעמים אנחנו ממהרים לשכוח את העולם שאליו הם רוצים לברוח - וזה בדיוק המקום שבו צריך להיות יותר רגוע ופשוט ליהנות מהרגע.
אם אתם מתכננים ביקור בחנויות צע toys העיר שלכם או בכל מקום אחר - אל תשכחו להתמסר לרגע ולנצל אותו כדי ליצור זיכרונות יפים יחד עם הקטנטנים שלכם. כי בסופו של יום זה מה שחשוב באמת - לעשות חיים ביחד ולהרגיש מחדש את הילד שבכם!