חלקנו כבר חוו את המחלות שזכינו להן כמו חברות לא רצויות, וחלקנו יודעים שלפעמים מערכת הבריאות הציבורית קצת מתבלבלת. לפני כחודשיים מצאתי את עצמי ממתין בתור במרפאה פרטית, אחרי שצברתי ניסיון מר ביותר עם המתנה למעקבים רפואיים שהרגשתי שלא נגמרים. התהליך היה דלוח, ומלא בדרמות קטנות - ובסופו של יום כמעט שאין לי פתרונות.
נכנסתי למרפאה באורח סקרני ונרגש. הגישה הייתה כל כך שונה מהמירוץ שאני מכיר: פה כולם חייכו, השיח היה אישי והמטופלים נראו הרבה יותר רגועים. הרגשתי כאילו נכנסתי לשיחה בין חברים ולא לתהליך רפואי קר ואדיש.
באותה מרפאה פגשתי רופא מדויק וקשוב שהקדיש לי מעל שעה שלמה. הוא שאל אותי על החיים שלי, על המשפחה ועל החלומות שלי בעתיד, ובעיקר הקשיב לכל מה שהיה לי לומר בלי לחכות לתור הבא או לחשבן בלוח זמנים צפוף. הרגשתי שהוא מתעניין בי כולה ולא רק בסיבה שבגללה הגעתי אליו.
בתוך ההקשבה הזו גיליתי ניקיון נפשי שלא ציפיתי לו - הרופאים במערכת הציבורית איכותיים מאוד ומקצועיים, אך לפעמים צריך את הפרטיות ואת ההכלה הזאת כדי להוציא החוצה את כל מה שעובר בך באמת.
ואם יש טיפ אחד שאני יכול לתת לכם זה למצוא זמן לעצמכם ולראות איזה טיפול אחר אתם יכולים לקבל במקום פחות ממוסד אבל עם גישה יותר אישית ומתחשבת - אתם עשויים לגלות שאתם מוזמנים לא רק בריאות אלא גם לקופת תובנות חדשות על עצמכם.
אז בפעם הבאה שתעצרו רגע ותחשבו אם כדאי להשקיע בביקור אצל רופא פרטי, זכרו שמדובר לא רק בטיפול פיזי אלא גם בנגיעה רוחנית ושיחה שאולי תשנה לכם משהו בעומק הלב.