לפני כמה חודשים, כשישבתי בבית שלי יום אחד עם כוס קפה חם בידיי, הרגשתי שאין לי מושג מה לעשות עם עצמי. החורף הכה בתל אביב, והימים המשיכו להתקצר. בלי לחשוב יותר מדי, החלטתי לפתח תחביב ישן ששמרתי במגירה - ציור. לא הייתי אמנית מקצועית, אבל היה לי את הצבעים ואת הבריסטולים שזרוקים בכל פינה.
בהתחלה זה היה מביך. לקח לי זמן להתרגל למכחול ולמלא את הדפים בצבעים שהיו כל כך רחוקים ממני בשנים האחרונות. התחושה של האצות על המשטח משכה אותי כמו ילד קטן למשחק באדמה. עברו ימים ושבועות, ובכל פעם שהתיישבתי מול הקנבס שלי, גיליתי עולם חדש: השפעת המוזיקה ברקע הייתה כמו רוח טובה שהזיזה אותי להוציא מעמקי הנשמה שלי צבעים שלא ידעתי שקיימים.
בין אם זה פורטרטים ישנים של חברים או נופי ילדות מהמושב שבו גדלתי - כל יצירה קיבלה חיים משל עצמה. אני זוכרת במיוחד ציור של עץ זית שבחרתי לצייר ביום שמשי במיוחד; כשהצבע הירוק התפשט בקווים רכים ונשיים על הבד, נהייתי מודעת עד כמה העצים האלה מסמלים עבורי יציבות וכוח בתקופות מאתגרות.
ואז הגיע הרגע המרגש באמת - בתערוכה קטנה שאירגננו בסטודיו המקומי שלנו הוצגו העבודה שלי לצד אלו של יוצרים צעירים אחרים בעיר. כשעמדתי שם מול התמונות שהכשרנו לשם התרגשות רבה מילאה את הלב שלי וגם פרפרים בבטן היו חלק מהחוויה. אנשים עמדו מולי ופשוט נשמו את הציור שציירתי והביעו רגשות שאני רק יכולתי לדמיין כנראה שיש להם קשר עמוק ליצירותיהם שלהם.
אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי בתהליך הזה הוא שדרך היצירה ניתן להעביר חוויות ומחשבות שאנחנו עצמנו מתקשים להביע במילים - גם בסביבה ואפילו לחברים הקרובים לנו מאוד.
אז אם אתם מרגישים אבודים או מחפשים דרך לבטא את עצמכם בצורה חדשה ומרעננת - אל תהססו! קחו מכחול וצבע שלכם ונסו ליצור משהו חדש היום. לכו אחרי הלב שלכם ותנו לו לדבר בצבעים שאתם אוהבים! בעולם הזה לא משנה איך תבחרו לבטא את עצמכם; העיקר שזה יהיה שלכם ולא נערך לפי דעות אחרות או מגבלות חיצוניות.
שתפו אותי בחוויותיכם ואולי נדבר על הסיפור שמסתתר מאחורי היצירות שלכם!