בשרה של סדנה לא תמיד אפשר לחזות את השינוי שהיא תביא בחיים. אני זוכרת את היום שבו ההחלטה להצטרף לסדנת כתיבה נפלה עליי כמו ברק ביום שמשי. הייתי במצב רוח של "למה לא", מה כבר יכול לקרות? להפתעתי, מדובר היה במסע שניכנס ללב שלי בכל כך הרבה דרכים.
כל מפגש בסדנא הפכתי אט אט לחשופה יותר, חוויתי רגעים מרגשים כשהמילים פשוט זרמו ממני. אפרת, המנחה שלנו, הייתה מהממת - היא ידעה איך לגרום לנו להרגיש בנוח, לשחרר כל פחד בגוף ולכתוב בלי להתחשב בשיפוטיות. אני זוכרת שגם בי היו בוערות שאלות: מה יקרה אם המילים שלי לא יהיו טובות מספיק? אבל אז נזכרתי בפעם שמישהו אמר לי שאין דבר כזה "לא טוב" בכתיבה; כל מילה יוצאת מעמקי הלב.
באחת הפגישות כתבנו על רגשות - עצב ושמחה שזורבים זה בזה ורוקדים. פתאום הבנתי שהכתיבה היא כלי לא רק לביטוי עצמי אלא גם לתהליך ריפוי אמיתי. סיפרתי לקבוצה על הרגעים הקטנים שבהם ממש התפרקתי מבכי והחלטתי לכתוב על זה. כששיתפתי את הכתבה ביישוב הרגש הזה שבוודאי כולנו מכירים - משהו מסביב פשוט השתנה.
מסוף הסדנא ואילך הישגתי מדינה חדשה של חשיבה יצירתית ואמונה בעצמי ככותבת ובאדם בכלל. החוויה הזו חינכה אותי לבחור מילים עם יותר כוונה, למרות שזה לפעמים קשה ולא תמיד קל לעמוד מול דף חלק ולהתחיל לכתוב.
אז אם אתם מתלבטים האם להצטרף לסדנא כזו או אחרת, קחו לעצמכם השראה ותזכרו שזה עשוי להיות המקום הכי יפה בו תמצאו שנים עשר איורים מונעים רגש בתוך עצמכם - מקום בו תשמעו סוף סוף גם את הקול שלכם! 🌈