תקופת הקורונה שינתה את התפיסות שלנו לגבי לאן אנחנו פונים כשאנחנו רוצים להתבודד או לברוח מהמציאות. אני זוכר שבשיא הסגר, כשכל מה שהכרתי נהרס, החלטתי לחזור לספרייה המקומית שלי. זה נשמע אולי מופרך, אבל הייתה לי תחושת געגוע עזה למקום הזה - השקט, הריח המיוחד של הדפים הישנים והתחושה שהעולם שהיה פעם פתוח מופיע שוב מול עיניי.
כשהגעתי לשם, מצאתי את עצמי מתהלך בין המדפים המוכרים ופתאום נזכרתי בכל הספרים שקראתי שם כילד. לקח לי כמה דקות להתרגל לקצב החדש של המקום; פחות אנשים, יותר ריקנות ובעיקר הרבה שקט. אז הרגשתי שהספריות הן כמו מכונת זמן קטנה - אתה נכנס בהם לשעה ומשאיר מאחוריך את כל הלחצים של החיים.
מצאתי ספר ישן על מדף שאני בטוח שנהיה קצת אבק ולא קיבל טיפול ראוי שנים רבות: "הארי פוטר ואבן החכמים". חייכתי ולקחתי אותו לידיים שלי. עם כל דף שפתחתי נזכרו בי רגעים מתוקים מהעבר - איך קראנו יחד בסלון כמשפחה ומהמבטים ששמרנו אחד על השני במהלך הקריאה המשותפת. ברקע צלילי העיר - המכוניות והבלאגן - הידיעה שאני באותו מקום שבו התחלפו חיים וסיפורים התחילה להזרים בי אנרגיה חדשה.
אם יש משהו שהבנתי מבחינה אישית בתקופה הזאת הוא שצריך למצוא רגעים של תובנה גם בתוך השגרה היומיומית. אני ממליץ לכולכם לקחת כמה שעות ולבקר בספרייה שלכם, פשוט כך - בלי סיבה מיוחדת. לדפדף בספרים שאתם אוהבים ולהתנסות בהמלצות חדשות שלא חשבתם עליהן קודם לכן.
אתם עשויים לגלות עולמות חדשים וישנים כאחד בפינה הכי שקטה בעיר שבה אתם גרים. לפעמים רק צריך לפתוח דלת פשוטה כדי למצוא אוצרות שאבדו במשך השנים, ושעושים לנו טוב בלב ובנפש. אל תשאירו את עצמכם בחוץ; התחברו לתוך אותן מסעות מקסימים שמציעות לכם הספריות היפהפיות שלנו בארץ!