בין כל הבוקר העמוס, המורים והלמידה, יש רגעים קטנים של קסם שמזכירים לי למה בחרתי לעסוק בחינוך. אני זוכרת את השיחה שהייתה לי עם תלמידה בכיתה ז', היא הגיעה אליי אחרי שיעור ומיהרה לשתף אותי שהיא לא אוהבת מתמטיקה. כל כך קשה לה, היא הרגישה כאילו שום דבר לא מתקדם.
אז במקום לענות במילים ריקות של עידוד כמו "זה בסדר", שאלתי אותה אם נוכל לנסות לראות את המתמטיקה בצורה אחרת. ביקשתי ממנה לחשוב על סיטואציה יומיומית שבה היא משתמשת במתמטיקה מבלי אפילו לדעת - למשל, כשמדובר באפייה של עוגיות שהיא כל כך אוהבת להכין עם אמא שלה. בעודה מסבירה לי על כמה קמח ושוקולד צ'יפס צריכים להיות כדי שיצא כמו שצריך, ראיתי איך הפנים שלה מאירות.
מה שאני רוצה לומר הוא שאsometimes תהליך הלמידה אינו רק למידה טכנית אלא גם גילוי עצמי ואפשרויות חדשות שנפתחות כאשר אנחנו מתבוננים על הדברים מזווית שונות. בלימודים ולא פחות מכך בחיים עצמם, המפתח הוא להבין מה נוגע לנו ולחבר את הידע למציאות שלנו.
טיפ קטן אני יכולה לתת לכם: כשאתם פוגשים ילדים או צעירים שאתם רוצים לעזור להם ללמוד משהו חדש - נסו למצוא את הקשר לדברים שהם באמת אוהבים ומבינים בהם טוב. זה יכול להפוך דלתות נעולות לפתוחות ולהכניס רוח חדשה לרגעי החשש או הכישלון.
המוסדות החינוכיים הם הרבה יותר מבית ספר; הם מקום שבו ההשראה מתחילה להפרות חיים ומשאירה חותם ארוך טווח שעושה הבדל אמיתי בגורל האנשים הצעירים שעומדים בפנינו.