לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי במצב מאוד מלחיץ. קיבלתי טלפון מהשכנה שלי, שאמרה שהיא רואה אדם חשוד מתקרב לבית שלי. הרגשתי איך הלב שלי מתחיל לדפוק כמו משוגע - האם אני אמור להיות מודאג? לחוץ? לא ידעת איך להגיב.
אז החלטתי לקחת את העניינים בידיים והתקנתי מצלמת אבטחה בחצר. זה נשמע קל למדי, אבל כל אחת מהבחירות שצריך לעשות הייתה קשה: איזה דגם לבחור? האם זה חייב להיות אלחוטי או עדיף עם חיבור ישיר? ובסופו של דבר, איזה זווית צילום תיתן לי את הביטחון שאני מחפש?
לאחר כמה ימים התחלתי להתרגל למערכת החדשה. לתחושת הביטחון שהמצלמה נותנת יש ערך עצום; עכשיו הייתי יכול לצאת מהבית בלי לבקש מכל אחד לבדוק אם השכונה בטוחה. הגעתי לרגע בו התחברנו לגמרי - אני והמכשיר המוזר הזה.
אבל אז הגיע רגע בלתי צפוי - יום אחד, אחרי ששבתי הביתה מעבודה מאוחרת ואחרי תחושה מתוחה במיוחד, בסקירה הקצרה של החומרים שמרגע התנתי ליצא גיליתי משהו מעניין; צילומים של ילדים משחקים ברחוב שלנו בבוקר ושכנים מחייכים זה לזה. הכאבנות והשאלות נעלמו בשנייה ונשאר רק חיוך על פניי.
אז הסיפור הזה לא נוגע רק לביטחון שלנו; הוא גם מביא אותנו לקשרים אנושיים מזמן אחר - להבין ולהרגיש שיש אנשים סביבנו שרוצים בטובתנו. הניסיון האישי הזה גרם לי להבין שגם הפחדים וגם ההגנות הם חלק מחיינו, אך עם הבחירה הנכונה אפשר להפוך בריאות נפש טובה יותר ותחושת בטיחות אמיצה.
אם אתם שוקלים להתקין מצלמת אבטחה, ממליץ לכם לשקול גם את יתרונותיה מעבר לביטחון הפיזי - החיים שלנו מלאים באנשים שעושים לנו טוב בין כל הדואר שקובע עבורם פחד והסתרה.