אחרי שהשבוע עבר עליי כמו רכבת הרים, קיבלתי את ההחלטה להתחיל פרק חדש בחיים שלי - לעבור דירה. לא תאמינו כמה התרגשות הייתה מעורבת בזה. מצד אחד, זו תחושת חידוש והזדמנויות חדשות, ומצד שני, אני יודע שלחוויית ההובלה נלווים הרבה חששות ולחצים.
ביום המיוחל כעסנו מספיק זמן מראש עם החבר'ה שיבואו לעזור לנו לפנות את כל מה שיש בבית הישן. ברקע התנגן השיר האהוב עלינו ונזכרנו בכל הסיפורים שהתרחשו בין הקירות האלה - המסיבות הקטנות, הערבים ששתינו יין במרפסת ועד לדמעות ששפכנו כשנפרדנו מחברים טובים. כל חפץ לקח אותנו למסע קטן בזמן.
בהגיעם של המובילים לשער הדירה הסתכלתי עליהם וחייכתי. הם הגיעו בנונשלנטיות ובאנרגיה טובה והתחילו לזרום עם העבודה כמו שעודף מלח בעוגת עץ... הכל הלך בצורה מדויקת ויפה: ספה כאן, שולחן שם - וכל פעם שהם העבירו משהו מהבית המוכר אל חלק חדש בארץ ישראל, הרגשתי שמשהו בי משתנה איתם.
במהלך ההובלה יצא לי להתיידד עם אחד מהם בשם עידן. הוא סיפר לי איך בכל יום הוא פוגש אנשים חדשים שמספרים לו את הסיפורים שלהם - מי זורק דברים ישנים כדי להתחיל מחדש ומי פשוט רוצה מקום יותר טוב למשפחה שלו. בשיחה הזאת הבנתי שלא רק שאני עוברת בדירה; אני משיקה חיים חדשים וזוכה באנשים מפתיעים בדרך.
לפני שסיימנו את היום הכנסתי בתוך אחת箱ות "סודיות" כמה דברים אישיים ואמרתי לעידן וגיא (המוביל השני) שאיזה טיפים אתם יכולים לתת למעבר הבא? עידן הציע טיפ קטן אך חשוב: תמיד תשאיר לפינה האחרונה איזה חפץ שאתם ממש אוהבים או זוכרים כי זה יעזור לכם להרגיש בבית מהר יותר במקום החדש שלכם.
אז נכון, המעבר לא היה קל ולפעמים אפילו מציק אבל כשהגענו לדירה החדשה סוף סוף והשארנו מאחורינו הכול במינוס רגשית היא היתה גם פתיחה נהדרת לפרק חדש מרגש בחיינו!
וזה הזכיר לי - החיים הם כמו מעבר דירה. לא משנה עד כמה אתה מוכנה או מקווה שיהיה קל - תמיד יש הפתעות בדרך שיעשו אותו למיוחד באמת.