אני זוכר את הרגע ההוא, כשחזרתי הביתה אחרי יום ארוך בעבודה. הייתי עייף, והראש שלי היה מלא במחשבות על כל מה שצריך לעשות בבית - לסדר כביסות, לבשל משהו קל לארוחת ערב. כמו פנס בלילה חשוך, אני זוכר שהזיקוק הזה של התרגשות חצה לי את הראש כשנכנסתי לדלת. בדיוק אז גיליתי שאני תקוע.
המנעול פשוט לא העביר את המפתח. ניסיתי שוב ושוב, כל חריצי האור הלכו ונעלמו יחד עם התקווה להיכנס הביתה בקלות. התקשרתי למנעולן שאמר שהוא יכול להגיע תוך חצי שעה, אבל אין דבר יותר מעצבן מלהמתין לו בעיני שער חלון סגור.
כעבור זמן קצר הוא הגיע - איש רזה עם חיוך רחב ומקצועיות שלא רואים בכל יום. "היום תוכל לחזור לשגרה שלך", אמר לי כשהתחיל לפרק את המנעול בסבלנות ובדיוק מדהים. במשך אותם רגעים צפיתי בו בתשומת לב מוחלטת; זה היה כאילו הייתי עד לתהליך גאוני שבו נפתרת בעיה שהייתה קטנה אך מאוד משמעותית עבורי באותו רגע.
לאחר כמה דקות הוא הצליח לפתוח את הדלת וסגר אותי בתוך הבית הנעים שלי שוב - תחושה של הקלה עצומה מילאה אותי ומשכה איתה שעון עוצר שנדמה כמו נצח. במהלך השיחה שלנו הוא שיתף אותי בתובנה מעניינת: "אנשים לרוב לא מעריכים את מה שיש להם עד שזה סגור בפניהם".
מאותו הרגע החלטתי שאין יותר לקחת דברים כמובן מאליו - לא רק מנעולים אלא גם אנשים ויחסים בחיים שלנו שמגנים עלינו מכל צד.
אז אם אתם נתקלים ברגע כזה או אחר שבו המנעול שלכם מסרב לשתף פעולה, אל תהססו לפנות למומחה שיעזור לכם לצאת מהמצב הלא נעים הזה (ושימו לב מי מגיע). ולפני הכל - תמיד תזכרו להעריך גם את הדברים הפשוטים ביותר בחיים שלכם!