בוקר אחד, לקחתי את עצמי לעיר העתיקה בירושלים. התהלכתי בין הסמטאות, ריח הלחם הטרי שחתך את האוויר ונשמעו קולות המוזיקה מהפינות השקועות באמנות חיה. זה היה כמו מסע בזמן - כל פינה סיפרה סיפור, וכל צבע הזכיר לי רגעים קטנים בחיים שלי.
נכנסתי לחנות קטנה עם חלון זכוכית ותמונות צבעוניות התלויות על הקירות. החנות נראתה כאילו הזמן עמד מלכת שם. בעלת החנות, אשה בשנות הששים שלה עם חיוך חם בעיניים, קיבלה אותי בברכה. "כל דבר כאן הוא חלק מעולם פנימי," היא אמרה לי ופתאום הרגשתי שהגעתי למקום שבו אני יכול לשחרר את הכל.
התבוננתי בתמונות המדהימות - חלקן היו מופשטות וחלקן יותר ריאליסטיות - אבל מה ששבה את ליבי באמת הייתה יצירה אחת מיוחדת במינה; ציור של ילדה קטנה משחקת בכדור ליד עצי זית. כששאלתי אותה על הציור הזה, היא התחילה לספר לי סיפור: "הילדה הזו היא אני," היא אמרה והעיניים שלה ניצצו בהתרגשות. "הרגע ההוא מעלה בי זיכרונות של carefree days ואני רואה בו לא רק את הילדות שלי אלא גם חדוות חיים."
אותו יום גורם לי לחשוב כמה חשוב להקיף את עצמנו באמנות שלא רק מעטרת קירות אלא גם מדברת אל הנשמה שלנו ומזכירה לנו מי אנחנו באמת ומה אנחנו רוצים להיות. אולי זו הסיבה שאנשים מתקשרים כל כך לאומניות שונות; זו דרך לבטא רגשות ולעצב מציאות חדשה.
אז אם אתם מחפשים קצת השראה או פשוט רוצים לברוח מחיי היומיום לכם ולאולמות תצוגה גדולים- ממליץ לכם לחפש מקומות קטנים ואינטימיים ששם תוכלו למצוא אמנות שמדברת אליכם באופן אישי. לפעמים יש קסם במקום הפשוט שבהחלט מצליח לגעת בלב ובנשמה שלכם בצורה שלא ציפיתם לה.
ואל תשכחו לשאול שאלות! הרבה פעמים מאחורי היצירות מסתתרות Geschichten שעשויות ללמד אותנו דברים חדשים על עצמנו ועל אחרים בכל זאת… אמנות בסופו של יום מתעלה מעל כל השפה והתרבות שיש בינינו ומתחברת ישירות לרגש וללב.
באמת שמחה שנפגשנו ביום ההוא בחנות הקטנטנה - וזה גרם לי להבין שכמו שבציור אין גבולות וצריך לנסות לשחק עם הצבעים הכי שונים אחד עם השני כדי ליצור תמונה יפה יותר, כך גם החיים שלנו יכולים להיות מלאים בגוונים שאין להם תחליף.