החלטתי לכתוב על החוויה האחרונה שלי עם תחבורה ציבורית פרטית, כי זה פשוט היה לא פחות מעוצר נשימה. לאחר שנים שעברתי באוטובוסים עמוסים ולחוצים, שבדרך כלל נתקעים בפקקים אינסופיים ומגיעים מX לY - הבנתי שזה הזמן לתת צ'אנס למשהו אחר.
יצאתי מהעבודה בשעת ערב מוקדמת, והרגשתי עייפות מצטברת כמו משקל כבד על הכתפיים. זה בדיוק הרגע שבו חבר המליץ לי לנסות שירותי מיניבוסים שצצים כאן בארץ כאילו במבול. "תנסה!" הוא אמר בהתלהבות. "זה ממש כמו להתבל בתענוג".
רגע לפני שהזמנתי, חשבתי לעצמי: האם אני באמת רוצה עוד חוויות חדשניות או שאולי אעדיף להישאר באזור הנוחות שלי? בסופו של דבר, הסקרנות ניצחה וחייגתי לשירות הקרוב לבית שלי.
כשהגענו לנקודת ההעלאה, אני זוכר שעמד שם נהג עם חיוך רחב ששידר אמפתיה וכבוד כלפי נוסעיו. בדיוק הפוך ממה שחוויתי בתחבורה הציבורית הרגילה - אין דחיפות ואין עימותים מתוחים. לאט לאט התממשה התחושה שהנהגת הזו קשורה יותר להם ולנו מאשר לכללי החברה שמסביב.
נסיעה קצרה הפכה לסיפור של אנשים: זוג צעיר שסיפר על תכנון חתונה שנעשתה תוך כדי אקשן ואדרנלין; אמא לילדים קטנים ששוחחה על האתגרים בגידול בזמנים המורכבים הללו; וסטודנט שסיפר בדיחות שהצליחו להפיג מתח בדרכים שלא היו מתוכננות מראש.
והכי חשוב - קיבלתי מעטפת של חום אנושי במהלך המסלול הזה! בעצם אלמנטים כה בסיסיים יכולים להשפיע עד מאוד על התהליך שלנו להגיע ממקום למקום. אחרי הכול מדובר בהחלטות היום-יום שלנו והשיחה הזורמת הגיעה גם לתוצאה מדויקת יותר בזמן ההגעה שהיה הרבה יותר מהיר ונעים ביחס לחוויות העבר שלי באוטובוס.
אז כן, אם אתם מרגישים שרגליכם תקועות בקווים מסוימים ובפקקים יומיים, אני ממליץ לקחת סיכון קטן ולעשות שינוי לטובה בדרך שלכם הביתה או לעבודה. לפעמים רק נגיעה אחת קטנה יכולה להכניס צבע לרGray שאתה חי בו יום ביומו!