לפני כמה שבועות לקחתי את נלה, הכלבה שלי, לדוגי פארק הקרוב לביתנו. מדובר במקום קטן וירוק שבו כלבים יכולים לשחק ולרוץ חופשי. זה לא סתם מקום - זה עולם חדש עבור נלה, ולעיתים גם עבורי.
כשהגענו, ראיתי כבר כמה בעלי כלבים שנפגשו והתאגדו יחד סביב משחקייה טבעית של רווחה שמחה. אני זוכרת איך הלב שלי התמלא בחום כשנלה רצה לעבר כלבים אחרים עם עיניים מבריקות ונביחות מלאות התרגשות. היא צרחה אל עצמה בשמחת חיים בלתי נגמרת כמו ש אף אחד מאיתנו לא יכול היה לעשות.
יש משהו מיוחד באוויר שם - השיחות עם אחרים על גידול כלבים, הטיפים הקטנים שהיו לי או להם להציע, והתחושה המוחשית שאנחנו בקהילה אחת גדולה של אוהבי ארבע רגליים. פתאום הבנתי עד כמה הדוגי פארק הוא הרבה יותר מאשר פשוט מקום בו אפשר להשאיר את הכלב שלנו לפעול ללא מעצורים; זה בעצם מקום מפגש חברתי שבו נוצרים קשרים אמיצים.
באמצע ההתרגשות הזו נתקלתי בכלבת פאג קטנה בשם טופי. היא הייתה נאה מאוד אך קצת פחדנית והסבירה לבעליה שהיא מתרגשת מכל הסיטואציה החדשה הזאת. תוך זמן קצר הפכה לי מסייעת-מצילה כששמתי לב שקצת קשה לנלה להתקרב אל טופי ולהיות חברותית כפי שטיפסה לכיוון שלה תדיר מדי.
למדתי שבדוגי פארק יש חוק בלתי רשמי: לא ללחוץ על החיות ולהתאים את קצב המשחק לכל אחד ואחת מהן. אחרי דקות ספורות הרמתי ראש וגיליתי שגם אנחנו האנשים צריכים להקשיב לעצמנו ולצרכים שלנו - פרט שלא תמיד מצפים לנו בעולם העמוס והלחוץ הזה.
אם אתם מתכננים ביקור בדוגי פארק בפעם הראשונה (או אפילו פעם חמישים), חשוב לזכור: היו רגועים וחברתיים כמו הכלבים שלכם! בדיוק כמו שאפשר לעשות קשרים חברתיים בין פרטים שונים בעצם הגעתם למקום הנכון כדי להתחבר מחדש וזה מדהים!
אז בפעם הבאה שעוברים ליד דוגי פארק - עשו לעצמכם טובה ובואו לגלות אהבה חדשה ולא צפויה… וגם לתבל לכם את החיים בכמה חברות חדשות!